ת"א 163/02

תקציר

התובע, שעבד במפעל הנתבע, נפצע במהלך עבודתו כאשר מגירה כבדה נפלה עליו. הוא תבע את מעסיקו על רשלנות לפי פקודת הנזיקין. הנתבעים הכחישו את נסיבות התאונה וטענו כי רשלנותו התורמת של התובע גרמה לתאונה. הם גם שלחו הודעת צד ג' לשתי החברות שייצרו את המגירה ולמבטחת האחריות שלהן, בטענה כי במגירה נפלו מספר ליקויי בטיחות. בית הדין קבע כי המעסיק הפר את חובת הזהירות כלפי העובד וייחס לתובע 20% רשלנות תורמת לכך. עוד נקבע כי זהות יצרן המגירה לא הוכחה, ולכן הצדדים השלישיים אינם אחראים לתאונה. באשר לנזקי העובד, בית הדין מצא כי קיים קשר סיבתי בין התאונה לבין מצבו האורולוגי, וייחס 50% מהנכות האורולוגית של העובד לתאונה עד הגיעו לגיל 45, ו-20% לאחר מכן. כמו כן נמצאה לעובד נכות נפשית זמנית עקב התאונה. בית הדין קבע כי נכותו התפקודית של העובד גבוהה מנכותו הרפואית. היא קבעה את שכר הבסיס לחישוב הפסדי שכר על 7,500 ש"ח וקבעה כי הפסדי השכר של העובד הסתכמו ב-1,204,999 ש"ח. עוד נפסקו לעובד 125,557 ש"ח בגין אובדן דמי פנסיה, 250,000 ש"ח בגין נזק לא ממוני, 100,000 ש"ח בגין סיוע בעבר ובעתיד מאחרים, 20,000 ש"ח בגין תרופות, 75,000 ש"ח בגין ניידות ו-30,000 ש"ח בגין הגדלת הוצאות. לאחר הפחתה של 20% בגין רשלנות תורמת של העובד וניכוי קצבאות המוסד לביטוח לאומי, סך הפיצויים שנפסקו לעובד עמד על 1,444,444 ₪. הנתבעים חויבו לשלם סכום זה, בצירוף שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט. בנוסף, חויבו הצדדים השלישיים לשלם לעובד 30 אלף שקל שכר טרחת עורך דין והוצאות משפט.