ע"פ 2254/99

תקציר

המערער הורשע במספר עבירות מין, לרבות אונס, מעשה סדום ומעשה מגונה, שבוצעו בגיסתו, וכן בעבירות נוספות כלפי חמותו ואשתו, במשך תקופה של 14 שנים. הוא ערער על ההחלטה וטען כי חלק מהעבירות התיישנו בשל תקופת ההתיישנות. בית המשפט העליון קיבל חלקית את הערעור. בית המשפט בחן את המסגרת החקיקתית המסדירה עבירות מין בקטינים ואת תקופת ההתיישנות על מעשים אלה. נמצא כי החוקים הרלוונטיים נועדו לדחות את תחילתה של תקופת ההתיישנות עד הגיעו של הקורבן לגיל 18, ולאפשר לו להגיש כתב אישום בתוך עשר שנים מיום הגיעו לבגרות. בית המשפט דן בתיקוני החקיקה, שביקשו להאריך את תקופת ההתיישנות על עבירות מסוימות, ופירש את החוק כחל על עבירות שבוצעו בתוך עשר שנים מיום חקיקת התיקון, קרי מיום 20.1.1986 ואילך. במקרה הנוכחי, גיסתה של המתלוננת הגישה את כתב האישום שלה בשנת 1998, בתוך עשר שנים מיום הולדתה ה-18, כדי להבטיח שהעבירות שבוצעו בה לאחר ינואר 1986 לא יהיו מיושנות. עם זאת, נמצא כי העבירות שבוצעו לפני מועד זה, עד ליום 19.1.1986, התיישנו, ובית המשפט קבע כי לא ניתן להרשיע את המערער במעשים אלה בשל התיישנות. באשר לעונש, מצא בית המשפט המחוזי את החלטת בית המשפט המחוזי ראויה ככלל, אך בהתחשב בהצלחה החלקית של ערעורו של המערער על תקופת ההתיישנות, הוא הפחית את עונש המאסר בפועל לשתים עשרה שנים, כאשר יתרת הכרעת הדין וגזר הדין של בית המשפט המחוזי נותרו ללא שינוי. השופטת א' פרוקצ'יה חיברה את פסק הדין, כאשר השופט א' א' לוי והשופט א' הסכימו עמו.