עמ"ת 14933-06-15

תקציר

הערעור על ההחלטה לשחרר את המערער בתנאים מגבילים נדחה. המערער מואשם בסחר בסמים ובקשירת קשר לביצוע פשע. כתב האישום נגדו ונגד שני נאשמים נוספים מייחס שלוש עבירות הקשורות לארבעה אירועים שונים של רכישת סמים. הערעור מתייחס רק לאישום הראשון, שבו מעורבים סוכן סמוי, ק', והמערער. מדו"ח הסוכן ומעדותו של ק' עולה כי סמים נרכשו מק' בתחנת כביסה. השאלה המרכזית היא האם יש די ראיות לכך שק' יצר קשר עם המערער לצורך אספקת הסמים, וכי הסמים שסופקו באמצעות שליח נשלחו על ידי המערער. הראיה העיקרית היא עדותו של ק' המזהה את המערער כמי שיצר עמו קשר. קיימות שתי שיחות בין ק' לבין המערער סביב מועד הרכישה, התומכות בעדותו של ק'. בעוד המערער העלה טענות שונות המפקפקות בראיות, לרבות כשלים חקירתיים לכאורה וחוסר עקביות בעדותו של ק', בית המשפט מוצא כי קיימות די ראיות לכאורה כדי לתמוך בהאשמות. קביעה זו מביאה בחשבון את בחינתו הקפדנית של בית משפט קמא את תיק החקירה ואת ממצאיו בדבר קיומן של ראיות לכאורה. טענות למחדלי חקירה מטופלות בצורה ראויה יותר במשפט העיקרי, ואין בהן כדי לגרוע מהמסקנה הנוכחית. זאת ועוד, טענותיו של המערער בדבר חוסר מהימנות עדותו של ק', המבוססות על שינויים בגרסאות חקירתו וחוסר עקביות במספרי הטלפון, אינן שוללות את משקלן הפוטנציאלי של הראיות בשלב מקדמי זה. בית המשפט מדגיש כי קביעה בדבר ראיות לכאורה צריכה להיעשות על בסיס בחינה מקיפה של כלל הראיות, לרבות זו התומכת בהגנה. לבסוף, בית הדין אינו מתייחס לבקשת המערערת לחזור לעבודה, שכן היא לא הועלתה בפני בית משפט קמא וחסרה את הפרטים הנדרשים.