ע"א 310/89

תקציר

במקרה של תלמיד בן שמונה שטיפס על עץ במהלך הפסקה מבית הספר ופצע את עצמו, אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוזי, ואישר את אחריות בית הספר לרשלנות בשל פיקוח לקוי. הילד נפל ושבר את מרפקו לאחר שנתפס על ידי תלמיד אחר. בית המשפט הדגיש את חובת הזהירות של המורה, המקבילה לאחריות הורית, אותה יש להתאים לתרחישים שונים, במיוחד בהפסקה כאשר השגחה כללית נחשבת מספקת, אלא אם כן קיימים סיכונים ספציפיים. למרות האזהרות מפני טיפוס על העץ, בית הספר לא דאג להשגחת המורים ובכך הפר את חובתו. בית המשפט הגיע למסקנה כי נוכחותו של מורה מפקח הייתה יכולה להרתיע את ההתנהגות שהובילה לפגיעה. הערעור ערער על סכום הפיצוי – הנוגע ספציפית לאובדן כושר השתכרות עתידי של הילד ולהיעדר פיצוי פנסיוני. עם זאת, בית המשפט מצא את הסכום שנפסק סביר, תוך ציון ההשפעה הקלה של הפציעה – 10% נכות ביד אחת ללא אובדן ניידות. פסק הדין דחה גם את ייחוס האשמה התורמת לילד, מתוך הכרה בחוסר היכולת המולדת של ילדים צעירים להעריך סיכונים במדויק. הן הערעור והן הערעור שכנגד נדחו, כאשר כל צד נדרש לשאת בהוצאות המשפט הנלוות. ככלל, פסק הדין מחזק את חובתו של מוסד חינוכי לפקח כראוי על התלמידים כדי למנוע נזק צפוי.