ת"א 26105/08

תקציר

בין התובעים לנתבעים שררה מערכת יחסים עסקית מורכבת וארוכת טווח, שכללה השקעות משותפות במקרקעין, ומתן שירותים על ידי התובעים לנתבעים, לרבות שירותי שמאות מקרקעין. התובעים תבעו את הנתבעים על תשלומים שונים שלטענתם מגיעים להם, והנתבעים הכחישו את הטענות. עיקר הטענות נגעו לטענות התובעים לקבל את חלקם בדמי השכירות של מספר נכסים, שהנתבעים לכאורה לא העבירו להם. הנכס הראשון היה ממוקם ברחוב אהרונסון 14 בתל אביב, בגינו תבעו התובעים 75% מדמי השכירות, אך בית המשפט החליט שהם זכאים רק ל-25% ממנו, שכן הראיות הראו כי התובעים היו הבעלים של מחצית הנכס בלבד. הנכס השני היה ברחוב אהרונסון 16, וכאן קיבל בית המשפט את טענת התובעים כי הם הבעלים של מחצית הנכס ולכן זכאים למחצית מדמי השכירות, שהסתכמו בכ-25,000 ₪. הנכס השלישי היה ברחוב הכובשים 27, בגינו טענו התובעים כי העבירו לנתבעים 50,000 דולר, אותם היו אמורים הנתבעים למסור לצד שלישי. בית המשפט דחה טענה זו, שכן מצא כי התובעים לא הוכיחו את התשלום, וממילא התביעה התיישנה. התובעים גם תבעו שכר טרחה שונה עבור שירותי שמאות שסיפקו לנתבעים. בית המשפט קיבל באופן חלקי טענות אלה. לגבי חלק מהנכסים נדחתה התביעה משום שהתיישנה על פי חוק, ולגבי אחרים היא התקבלה בחלקה, שכן נמצא כי התובעים זכאים לחלק משכר הטרחה. לגבי הנכס ברחוב אהרונסון 18 קיבל בית המשפט את טענת התובעים כי הם זכאים ל-3,180 דולר בתוספת מע"מ. לגבי הנכס ברחוב אנילביץ' 3 נפסקו לתובעים 1,440 דולר בתוספת מע"מ, ולגבי הנכס ברחוב מסקין 13 נדחתה התביעה. התביעה האחרונה הייתה ביחס לנכס המנוהל על ידי חברת מגדל השעון, בו היו לתובעים מניות. התובעים טענו כי היה צריך לאפשר להם למכור את חלקם בדירות בבניין, במקום להשכירן, וכי הדבר היה מכניס להם יותר כסף. בית המשפט דחה טענה זו, שכן מצא כי ההחלטה להשכיר את הדירות התקבלה בהסכמת התובעים, וממילא לא הייתה לתובעים זכות למכור את הדירות. בסך הכל חויבו הנתבעים לשלם לתובעים סכומים שונים בשקלים ובדולרים, אך בית המשפט לא הורה על הוצאות, בהתחשב בסכום התביעה ובתוצאות פסק הדין.