ע"א 642/21

תקציר

הערעור נדחה במהירות מאחר והיה ברור כי תקופת ההתיישנות חלפה, בהתבסס על תקנה 138(א)(1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018. החלטתו של בית משפט קמא אושרה הן בשל מעשה בית משפט והן בשל פקיעת תקופת ההתיישנות, ודי היה בכל אחד מהם כדי לדחות את התביעה. העסקאות שבמחלוקת התרחשו בין השנים 1998 ל-1999, והפכו את התביעה למיושנת עד שהוגשה בשנת 2016. המערערת לא הציגה נימוקים משכנעים להפעלת חריגים לתקופת ההתיישנות, והטענות שהובאו נעדרו מהות וספציפיות. התיק נחלש עוד יותר נוכח ממצאים קודמים הנוגעים לבא כוחו של המערער, גד, אשר ידיעתו יוחסה למערער על פי דין, ובכך שוללים טענות בדבר בורות או הסתרת מידע. הערעור נכשל גם מכוח דוקטרינת מעשה בית המשפט, המבקשת למנוע התדיינות חוזרת באותו עניין. נקבע כי היה על המערערת לאחד תביעות בהליך אחד, העולה בקנה אחד עם עקרונות של יעילות שיפוטית וסופיות. התנהלותו של המערער והיעדר פעולה החלטית בהליכים קודמים צמצמו עוד יותר את תוקפו של התיק. בית המשפט ציין כי נראה כי המניע לערעור היה בעיקר של גד ולא של המערערת עצמה. משכך, חויב המערער בהוצאות המשפט של הבנק בסך של 35,000 ₪, ובכך אישר את סופיות החלטת בית המשפט שניתנה ביום 29.6.2022.