סע"ש 63208-01-15

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו שבעה עובדים נגד מעסיקתם, דגנית עין בר תעשיות מזון ואפייה שותפות מוגבלת, בדרישה לתשלומים נוספים בגין זכאויות שונות כגון תוספת ותק, תוספת משפחה, תוספות עבודת לילה, דמי חגים ופיצויי פיטורים. התובעים עבדו כנהגים וכמחסנאים, ותקופות העסקתם נעו בין השנים 1993 ל-2012. השופטת קבעה כי העסקתם של התובעים כפופה לצו ההרחבה בענף המאפים ולהסכמים האישיים ביניהם, שכן הנתבעת אינה חברה באיגוד האופים ואין כל מקור נורמטיבי אחר המחייב אותה לפעול על פי ההסכמים הקיבוציים בענף האפייה. לגבי עובדי הכפיים מבין התובעים (הנהגים) קבעה השופטת כי יש לפרש את המונח "עבודת כפיים" באופן רחב, ולכן התובעים נחשבים ל"עובדי כפיים". ככאלה, הם זכאים לוותק נוסף, אותו חישב השופט בעזרת תצהירו של רו"ח זילכה. באשר לתוספות משפחתיות, קבעה השופטת כי תובעים שהיו נשואים ובני זוגם לא עבדו זכאים לתוספת זו. גם הפעם החישוב התבסס על תצהירו של רו"ח זילכה. השופטת הסכימה עם תביעת התובעים לתוספות לעבודת לילה, וקבעה כי עליהם לקבל תוספת של 50% שכר עבור שעות העבודה בין חצות לשש בבוקר, כפי שנקבע בצו ההרחבה לענף האפייה. הסכומים חושבו על בסיס שכר המינימום לשעה בתקופות הרלוונטיות ומספר המשמרות שעבד כל תובע. השופטת דחתה את טענות התובעים לתשלום דמי חגים, שכן הם לא סיפקו מקור נורמטיבי המחייב את הנתבעת לשלם להם תוספת עבור עבודתם בערבי חג. לעניין פדיון החופשה פסק השופט לטובת התובעים, והורה לנתבעת לשלם את ההפרשים בין תשלומי הפדיון בפועל לבין הסכומים המחושבים לפי השכר היומי הממוצע כפול מספר ימי החופשה. כמו כן הורתה השופטת לנתבעת לשלם לתובעים פיצויים בגין אי ביצוע הפרשות לקופת גמל והפרשות לפיצויי פיטורים בגין ותק נוסף ותוספות משפחתיות, שהן חלק מהשכר הקובע לצורך כך. לבסוף, השופטת קבעה את הסכומים להם זכאי כל תובע והורתה לנתבעת לשלם סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כנדרש בחוק. בנוסף, חויב הנתבע לשאת בהוצאות המשפט של התובעים, בסך 17,000 ₪.