בג"צ 4012/06

תקציר

עניינה של העתירה בהחלטתו של המשיב לשחרר את העותר, נשוי ואב לשניים ששירת בצה"ל למעלה מ-15 שנה, משירות קבע בצה"ל ולפטרו בפועל. ההחלטה התקבלה בעקבות אירוע של הטרדה מינית שביצע העותר כלפי חיילת בגדודו. החיילת טענה כי האירוע נופח מעבר לכל פרופורציה ואינו מצדיק את פיטוריו של העותר. עם זאת, שני רמטכ"לים בזה אחר זה החליטו כי שחרורה של העותרת מצה"ל מוצדק, תוך הדגשת חשיבות השמירה על אמות מידה מוסריות והעברת מסר ברור בכל הנוגע להטרדות מיניות בצבא. העותר טען כי ההחלטה הייתה בלתי סבירה ובלתי מידתית, וגרמה לפגיעה משמעותית בפרנסתו ובכבודו. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת המשיב, ומצא אותה סבירה ובגדר שיקול הדעת המינהלי. בית המשפט אמנם הכיר בשירותו הממושך והמוערך של העותר, אך הדגיש את הצורך לעמוד באמות מידה מוסריות ולהעביר מסר תקיף בדבר התנהגות בלתי הולמת, במיוחד בהקשר של הצבא. זאת ועוד, ציין בית המשפט כי ההחלטה לא הייתה נטולת התחשבות בנסיבותיו של העותר, והיא עודדה את המשיב לבחון את האפשרות להגיע להסכמה בדבר זכויותיו החברתיות-כלכליות של העותר. פסק הדין הדגיש את תפקידו המצומצם של בית המשפט בבחינת החלטות הצבא בנוגע לפיטורי אנשי קבע, במיוחד כאשר העובדות אינן שנויות במחלוקת. בקשת העותר לסעד ביניים נדחתה, והעתירה נדחתה.