דב"ע 6/98

תקציר

בית הדין הארצי לעבודה אישר את החלטת בית הדין האזורי לעבודה בחיפה לשלול מהמערער גמלת הבטחת הכנסה בשל שימושו הרגיל ברכב מנועי, שאמנם רשום על שם אביו המנוח, אך היה ברשותו. בית המשפט קבע, כי השימוש ברכב פוסל את המערער מקבלת הטבות משום שהוא מקנה לו "טובת הנאה" ומחייב הוצאות אחזקה הקרובות לסכום הגמלה, תוך שלילת הצורך בהבטחת הכנסה לקיום מינימלי בכבוד. המערערת לא גילתה על שימוש זה ברכב בעת הגשת הבקשה להטבות, בניגוד לסעיף 20 לחוק הבטחת הכנסה, התש"ם-1980, המחייב דיווח על שינויים המשפיעים על הזכאות לגמלה. חרף טענתו כי הרכב שימש לצרכים רפואיים בלבד בעקבות פגיעה בגב, בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בכך וציין את ריבוי תצפיותיו של המערער נוהג ברכב, לעיתים קרובות עם משפחתו, ולא רק לצרכים רפואיים. בית המשפט קבע כי הפוליסה אינה מאפשרת בדרך כלל הטבות למי שמרבה להשתמש ברכב, אלא תחת קריטריונים מחמירים של צורך רפואי שאינם מתקיימים כאן. בית המשפט הדגיש כי הכרה בשימוש ברכב כצורך בסיסי תחייב בחינה מחודשת של הבטחת הכנסה והקצאות תקציביות. לפיכך, בית המשפט אישר מחדש את שלילת ההטבות, ודחה את הערעור.