ק"ג 47066-02-21

תקציר

בית המשפט מקבל את הערעור ומכיר במערערת כידועה בציבור של המנוחה, ומזכה אותה בגמלת שארים. פסק הדין מותח ביקורת על החלטת הממונה על הגמלאות וקובע כי היא חורגת ממתחם הסבירות בשל פגמים בניתוח הראיות ומתן משקלן, המובילים למסקנה שגויה. בית המשפט מצא כי התמונה הכוללת העולה מהראיות מלמדת בבירור כי בני הזוג ניהלו חיים משותפים ומשק בית משותפים משנת 2011 ועד מותו של המנוח בשנת 2018, ללא כל פרידה. באשר לתקופה בה שכרה המערערת דירה בהרצליה, קיבל בית המשפט כי המנוח התגורר עמה באופן חלקי, נוכח יחסי העוינות עם ילדיו ונסיבות השכירות. עוד מצא בית המשפט כי בני הזוג המשיכו לחיות יחד, לפחות באופן חלקי, במהלך שהותה של המערערת בארצות הברית, כפי שמעידה העובדה שהמנוחה שילמה עבור כרטיס הטיסה וחשבון הטלפון שלה, וכן תכננה הפלגה משותפת. יתר על כן, בית המשפט הטיל ספק במהימנות עדויות ילדיו של המנוח, שהתאפיינו בעוינות ארוכת שנים כלפי המערער, ומצא את גרסתם לאירועים אינה עולה בקנה אחד עם ראיות אחרות. בית המשפט הדגיש כי אותן ראיות היו בפני הנציב אך הגיע למסקנה שונה. פסק הדין מתייחס גם לטענת המשיב ביחס לסעיף 44 לחוק הגמלאות, המאפשר לנציב לקבל החלטה חדשה על סמך ראיות חדשות. בית המשפט דחה טענה זו מאחר שהמשיב לא פירט את הראיה החדשה ובחר שלא להציגה במסגרת הליך הערעור. פסק הדין ניתן אפוא על סמך החומר הקיים, והומלץ למשיבים לפעול כדין אם בכוונתם ליתן החלטה חדשה. בנוסף, הורה בית המשפט למשיב לשאת בהוצאות המערערת, בסך 15,000 ₪. ההחלטה התקבלה בהעדר שני הצדדים ותועבר אליהם בהתאם.