סע"ש 50484-06-18

תקציר

פסק הדין מקבל את טענת התובעים בחלקה. המועצה הדתית מחויבת לשלם לתובעים את יתרת מענק השנים העודפים, בצירוף ריבית והפרשי הצמדה כדין מיום הגשת התביעה ועד לפירעונה המלא. סכום זה אינו כולל את הפיצוי של הלנה בשל מחלוקת אמיתית על זכאותו של הרב המנוח לתשלום זה. המועצה תישא גם בשכר טרחת התובעים, העומד על 10,000 ₪, שישולם בתוך 30 יום. לצדדים הזכות לערער על ההחלטה בבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 30 יום. פסק הדין מתייחס לתביעה שהגישו יורשיו של רב לשעבר שהועסק על ידי המועצה הדתית המקומית אבן יהודה, ובהם בנו ומנהל העיזבון יצחק. הרב כיהן כרב העיר של המועצה במשך שנים רבות עד שתפקידו צומצם לחצי משרה בשנת 2013 בשל אילוצים תקציביים. התובעים טענו כי ההפחתה אינה חוקית ותבעו 491,764 ₪ בגין ימי מחלה שלא נוצלו, וכן תשלומים אחרים עבור ימי חופשה ופדיון ימי חופשה שלא נוצלו. השופט קבע כי החלטת המועצה לצמצם את מעמדו של הרב הייתה סבירה וחוקית, בהתחשב בקשיים הכספיים אליהם נקלעה המועצה. השופט קיבל גם את טענת הנתבעים כי הרב אינו זכאי לפיצוי בגין ימי מחלה שלא נוצלו, שכן הדבר לא עוגן בחוק דמי מחלה והתובעים לא הביאו ראיות להסכם המזכה אותו בפיצוי כזה. באשר לפדיון ימי החופשה, קבע השופט כי הרב, שעבד מהבית וקבע לעצמו את לוח החופשות, היה צריך לתעד את חופשותיו. לפיכך, נדחתה גם תביעת התובעים בגין רכיב זה. עם זאת, השופטת קיבלה את תביעת התובעים למענק שנים עודפות. השופט הפנה לפסיקה קודמת של בית הדין הארצי, שקבעה כי סעיף 39(ו) לחוק שירות המדינה אינו כולל הגבלת גיל לזכאות. המועצה הונחתה לשלם לתובעים את מענק השנים העודפות, כולל שנות עבודתו של הרב המנוח מעבר לגיל 70, עד ליום פטירתו. המדינה גם הנחתה את המועצה לעשות זאת בעבר.