ת"א 54548-01-19

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לאחר שהתובע נפל ממשאית בה נהג ונפצע בבטנו, דבר שהוביל לכריתת הטחול. השאלה המרכזית היא האם הנסיבות מהוות "תאונת דרכים" על פי החוק. השופט קבע כי מדובר ב"תאונת דרכים" שכן היא התרחשה בעת שהתובע ירד מהרכב, מה שנחשב ל"שימוש ברכב מנועי". בנוסף, הירידה הייתה חלק מפעולת "חניה", והתובע נכנס שוב למשאית על מנת לנצל את כוחה המכני להנמכת זרוע המנוף, חלק בלתי נפרד מתהליך החניה. פעולה זו, למרות שהיא פעולה צדדית, עדיין מסווגת כ"חניה". הנמכת זרוע המנוף הייתה גם לצורכי הובלה, שכן היא אבטחה את המשאית והבטיחה את זמינותה לשימוש עתידי. לפיכך, התאונה הייתה תאונת דרכים, ונזקי התובע נגרמו כתוצאה ממנה. השופט קבע גם את נכויותיו הרפואיות והתפקודיות של התובע, וקבע אותן על 14.5% ו-7%, בהתאמה. התובע, קבלן עצמאי, קיבל פיצוי כולל בסך 151,786 ₪, כולל הפסדי שכר בעבר, ניכויי שכר עתידיים, הוצאות נסיעה, עזרה מאחרים וכאב וסבל. לאחר התחשבות בתשלומי המוסד לביטוח לאומי, סכום הפיצוי הסופי עמד על 66,923 שקל.