ת"א 52673-11-18

תקציר

התובע, שחוכר קרקע מהנתבע מזה שישים וחמש שנה לשימוש חקלאי, תבע פיצויים לאחר שהנתבע דרש את החזרת הקרקע. המחלוקת נסובה סביב פרשנות המונח "חוכר" בהחלטות 1470 ו-1469, המעניקות פיצוי כספי לחוכרים המחזירים את אדמתם המוחכרת. ההחלטה מגדירה שוכר כמי שיש לו חוזה תקף וזכות לחדש את החכירה. חוזי השכירות של התובע היו חוזי שכירות קצרי טווח, אך הוא טען כי רוח ההגדרה צריכה לחול עליו שכן הוא היה למעשה חוכר לטווח ארוך. בית המשפט הסכים עם התובע והכיר בו כחוכר הזכאי לפיצויים. פרשנות זו נתמכה גם בהחלטות קודמות של בית המשפט ובמטרת ההחלטות, שנועדה לעודד פינוי קרקעות למגורים. הנתבע חויב לשלם לתובע פיצויים בהתאם להחלטות ו-50,000 ₪ נוספים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.