בד"א 7/24

תקציר

הערעור מתייחס לסמכותו של בית הדין המשמעתי הארצי של לשכת עורכי הדין לדון בתלונה נגד משיב שסיים את התמחותו אך לא ניגש לבחינות הלשכה. בית המשפט דן תחילה בסמכות הערעור, וקובע כי לבית הדין יש סמכות לדון בתלונה ולערער גם בהיעדרו של המשיב, שכן הדואר שנשלח אליו היווה זימון כדין. לאחר מכן, בית הדין בוחן את החלת הדין המשמעתי על עובדות מקרה זה. אין חולק כי המשיב כבר אינו מתמחה אך גם לא הפך לחבר בלשכת עורכי הדין. בית הדין בוחן את סעיף 41 לחוק לשכת עורכי הדין, המכפיף את המועמדים לסמכות ולשיפוט המשמעתי של לשכת עורכי הדין עד לקבלת החלטה סופית בדבר קבלתם. בעוד שהסעיף יוצר עמימות מסוימת, בית המשפט מוצא כי הוא חל על המשיב, במיוחד נוכח הזמן שחלף מאז סיום התמחותו ומעורבותו הנטענת במתן שירותים משפטיים. לפיכך, הערעור מתקבל, זיכוי המשיב נדחה, והתיק מוחזר לבית המשפט קמא לדיון לגופו של עניין. בית המשפט מדגיש כי מדובר במקרה ייחודי ואינו קובע את תוצאת הדיון בבית משפט קמא. לבסוף, בית המשפט ממליץ למחוקק לשקול לתקן את סעיף 41 כדי להסיר את העמימות סביב תחולתו.