ע"א 494/89

תקציר

במקרה של מערערת שנפצעה בתאונת דרכים בעת שנהגה ברכב שכור בגיל 20, ביטל בית המשפט החלטה קודמת של בית המשפט המחוזי שדחתה את תביעתה לפיצויים. הרכב הושכר על פי חוזה שאסר על נהגים מתחת לגיל 21, והמבטחת טענה כי השימוש של המערערת ברכב אינו מכוסה בשל הפרה זו. בית המשפט העליון קבע כי די באישור ראשוני של בעל הרכב להשתמש ברכב, בהתאם לפוליסת הביטוח, כדי לכסות אותו. בית המשפט הדגיש כי חריגות מהתנאים המקוריים, גם אם הן קיצוניות, אינן שוללות את הכיסוי הביטוחי. מערכת היחסים בין המבוטח למבטח, ולא הסכם השכירות הפנימי, הכתיבו את היקף הכיסוי. פסק הדין התייחס למקרים קודמים בהם חריגות מהשימוש המותר עדיין היו מכוסות במסגרת פוליסות ביטוח, ובכך חיזק את דוקטרינת "הסמכות הראשונית". דוקטרינה זו קובעת, כי ההיתר הראשוני חל על סטיות שאינן קיצוניות, אלא אם כן אירעה הפרה של הוראות מדיניות בסיסיות, כגון נהיגה ללא רישיון. משכך, הועבר התיק לבית המשפט המחוזי על מנת שיקבע את סכום הפיצוי, תוך הטלת אחריות על המבטחת בנזקיה של המערערת, כאשר פסק הדין קובע כי פרשנויות אלה מתיישבות עם הבטחת צדק וקוהרנטיות עם חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.