ע"א 514/76

תקציר

פסק הדין מתייחס לסכסוך זוגי על זכויות קניין בבית ובחלקה בין בעל ואישה. האישה תבעה מחצית מהזכויות בנכס, ואילו הבעל טען שאין לה זכויות. בית הדין פסק בעבר לטובת האישה, אך הבעל ערער על החלטה זו. בית המשפט העליון דחה את ערעורו של הבעל, ואישר את החלטות הערכאות הנמוכות יותר. בפסק הדין נקבע כי נושא יחסי הממון במסגרת הנישואין מצוי בסמכותם של בתי הדין הרבניים על פי הדין הישראלי. עוד צוין כי הנישואין, כשלעצמם, אינם יוצרים בעלות משותפת בנכסים במשפט העברי, וכי הדרך היחידה לבסס נכסים משותפים היא באמצעות הסכם פורמלי. מאחר והייתה הוכחה להסכם כזה, הייתה האישה זכאית למחצית הזכויות לפי חוזה הפיתוח, אם כי לא כזכות חפץ. זכות זו יכולה להיטען באופן פנימי בין בני הזוג, למרות שהבעל לא רשם את הנכס על שם אשתו. עוד הודגש בפסק הדין כי דרישות חוק המקרקעין תשכ"ט-1969 למסמכים בכתב אינן חלות על מקרה זה. לבסוף, הציע בית המשפט כי על המחוקק להתייחס לסוגיות שעלו מיישום חוק המקרקעין בנוגע לנכסים משותפים בין בני זוג.