ת"א 6517-07-10

תקציר

עיקר המחלוקת במקרה זה נסובה סביב תוקפו של מזכר דברים שנחתם בין התובעת, חברת הבנייה רובין לנדסמן בע"מ, לבין הנתבעים בנוגע לפרויקט בנייה. התובעת טענה כי התזכיר מהווה הסכם מחייב ואילו הנתבעים טענו כי מדובר רק בשלב במשא ומתן. בית המשפט קבע כי זיכרון הדברים הוא הסכם מחייב שנועד על ידי שני הצדדים להוות קשר משפטי היוצר חוזה סופי ומוחלט. יתר על כן, בית המשפט מצא כי התזכיר עומד בדרישות על מנת שהחוזה יהיה ספציפי דיו ויכלול פרטים מהותיים של העסקה. התזכיר היה כפוף גם לתנאי השעיה, שאחד מהם היה חתימה על הסכם תמיכה כספית. השופט קבע כי הנתבעים סיכלו את תנאי ההשעיה בכך שלא פנו לבנק כדי להציג הצעה מהתובע בתגובה לדרישות הבנק. לפיכך, הנתבעים אינם יכולים לטעון כי התזכיר אינו תקף בשל אי קיום תנאי ההשעיה. כפועל יוצא, על הנתבעים לפצות את התובעת בגין הרווח שהייתה מפיקה אילו הפרויקט היה הושלם, המוערך בכ-1,409,976 ₪, בניכוי רווחים שנצברו מפרויקטים אחרים באותה תקופה, המוערכים בכ-1,500,000 ₪. לבסוף, דחתה השופטת את התביעה האישית נגד הנתבעים השני והשלישי, מנהליו של הנתבע הראשון, שכן הטענה בסיכומים הייתה שונה מהתביעה הראשונית בכתבי הטענות. הנתבע הראשון חויב לשלם לתובע הוצאות בסך 36,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 90,000 ₪, בנוסף להפרשי הצמדה וריבית מיום 15.6.09 ועד למועד התשלום בפועל.