ת"א 42173-09-17

תקציר

פסק הדין דן בטענות ובתביעות שכנגד של תביעה אזרחית בנוגע לעסקת מקרקעין. התובע, אריה ימיני, תבע הן את רשות מקרקעי ישראל, והן את הנתבעים, צדדים נוספים שהיו מעורבים בעסקת הקרקעות. ימיני טען כי רשות מקרקעי ישראל לא טיפלה בבקשותיו להשלמת רישום המקרקעין על שמו, וכי הם פעלו באופן בלתי הוגן ובלתי חוקי בכך שהקצו את החלקות לנתבעים מאחורי גבו, ודרשו ממנו תשלומים מופרזים. לטענתו, יש לחשב את דמי ההיוון, שהרשות דרשה ממנו, על סמך שמאות קודמת ולא לפי שווי השוק הנוכחי, וכי עיכובי הרשות גרמו לו להפסד כספי. בנוסף, ימיני טען כי הנתבעים הפרו את הסכם הפשרה הנוגע לנכס, וסירבו לפצות אותו. מנגד, טענה הרשות כי טענותיו של ימיני חסומות בזמן, כי פעלו כראוי וכי עליו לשלם הן את דמי ההיוון והן את דמי ההסכמה. הנתבעים גם הכחישו כל עבירה, וציינו כי ימיני לא עמד בהתחייבויותיו על פי ההסכם. השופט פסק לטובת הסמכות בסוגיית ההתיישנות, וקבע כי התביעות הוגשו בתוך פרק הזמן המותר. עם זאת, השופט מצא את הרשות אשמה בכך שלא טיפלה בבקשותיו של ימיני במועד, ולא פעלה כלפיו בהגינות. השופט הורה לרשות להנפיק את המסמכים הדרושים לימיני בתוך 45 יום כדי שיוכל להשלים את הליך רישום המקרקעין. עוד קבעה השופטת כי יש לחשב את אגרת ההיוון על פי שווי השמאות לשנת 2012, ולא לפי שווי השוק הנוכחי, בשל התמהמהויות הרשות. באשר לתביעה נגד הנתבעים, פסק השופט לטובתם, וקבע כי לימיני לא הייתה עילת תביעה נגדם, שכן הבעיות שעמדו בפניו נבעו מפעולות הרשות ולא מפעולות הנתבעים. יתר על כן, השופט קבע כי ימיני היה חייב לשלם את דמי ההסכמה לרשות, שכן היא לא ויתרה, והוא נטל על עצמו התחייבות זו מבחינה חוזית. לסיכום, השופט הורה לרשות להנפיק את שוברי התשלום הדרושים לימיני, וקבע את חישובי דמי ההיוון וההסכמה, לרבות ניכויים בגין תשלומים קודמים ששילמו הנתבעים לימיני. ימיני חויב לשלם את הוצאות הנתבעים, ואילו הרשות חויבה לכסות את שכר טרחתו של ימיני.