תאד"מ 17943-03-22

תקציר

התיק סובב סביב מתווך נדל"ן אשר תובע דמי תיווך מהנתבעים בגין סיוע במכירת ביתם. השאלה המרכזית היא האם המתווך זכאי לשכר טרחה זה בהיעדר הזמנה בכתב מהנתבעים לבצע פעולת תיווך במקרקעין, כנדרש בחוק תיווך מקרקעין. החוק קובע כי מתווך חייב להיות בעל הזמנה בכתב חתומה על ידי הלקוח, הכוללת פרטים ספציפיים, כדי להיות זכאי לשכר טרחה. המתווך טוען כי הנתבעים הסכימו לשלם לו שכר טרחה, אך הדבר לא נחתם ולא הוסכם במפורש בכתב. השופט בוחן היטב את חומר הראיות ומוצא כי המתווך, ותיק בענף, לא מילא את חובתו לקבל הזמנה בכתב מהנתבעים. האמון שניתן בנתבעים, כפי שצוין על ידי המתווך, אינו תירוץ תקף לאי קיומו של הסכם בכתב, והמתווך נטל סיכון מחושב בעניין זה. השופט גם מטיל ספק בתום ליבו של המתווך, וסבור כי ניצל את מצבם הדחוף של הנתבעים כדי לתבוע דמי תיווך כאשר היו לו רוכשים מוכנים לרכוש את הבית. יתר על כן, השופט מציין כי אין מדובר במקרה חריג או קיצוני המצדיק ויתור על דרישת הכתב. הנתבעים אינם אנשי מקצוע בתחום הנדל"ן, ולא הייתה כל הצדקה לכך שלמתווך לא תהיה הזמנה חתומה. השופט מדגיש כי החוק בעניין זה הוא חד משמעי ויש לפרשו בקפדנות, כלומר המתווך אינו זכאי לשכר טרחה כלשהו. גם השיחה בין המתווך לבין הנתבעים אינה מהווה הסכם תקף בעל פה, מה גם שהיא לא התנהלה בתום לב. בסופו של דבר, התביעה נדחית, והמתווך חויב לשלם לנתבעים הוצאות משפט בסך 10,000 ₪. החלטת השופט מבוססת על פרשנות מחמירה של החוק הרלוונטי וחוסר תום לב מצד המתווך. מקרה זה משמש תזכורת לחשיבות העמידה בדרישות החוק לעסקאות נדל"ן ולהשלכות של אי עמידה בהן.