ת"א 49701-04-22

תקציר

פסק דין זה עניינו בתביעה נגד בעל בית פרטי וחברת הביטוח שלו, שהוגשה על ידי התובע שנפגע ברכושו של הנתבע. במהלך אירוע משפחתי בבית הנתבעת נפצעה התובעת, פעוטה, מנפילה מכיסא בר עליו ישבה. השרפרף הוצב בסמוך לאי מטבח בציר הכניסה הראשי, אשר יחד עם המדרגות הסמוכות גרמו לנפילתה של התובעת כאשר אחיינה של בת דודתה רץ לתוך הבית ופגע בכיסא. התובע תבע פיצויים בגין נזקי גוף מהנתבעים. הורי התובע צורפו כצדדים שלישיים על ידי חברת הביטוח של הנתבעת. פסק הדין דן בנסיבות האירוע, בתביעות החבות והנזק. השופט מצא כי האירוע התרחש בשל שילוב של שני גורמים. ראשית, הנאשם הציב רהיטים, לרבות כיסא הבר, במעבר ראשי, תוך צמצום משמעותי של הכניסה. פעולה זו, אף שלא הייתה הפרה של תקנות התכנון והבניה, היוותה רשלנות מצד הנתבע. שנית, הורי התובעת כשלו בחובתם לפקח על התובעת, שכן היה עליהם למנוע מהילדים לרוץ לתוך הבית, ביודעם את הסכנות הטמונות במעבר הצר. השופט קבע כי הנאשם הוא הפוגע העיקרי וייחס לו 60% מהנזק, בעוד ההורים נושאים ב-40% מהאחריות. השופטת הכירה בנכות הרפואית של התובע, המוערכת בשיעור של 10%, ובנכות תפקודית עקב הפגיעה. עם זאת, הפגיעה התפקודית נמצאה מזערית, והתובעת לא הוכיחה כי הנכות תשפיע על כושר ההשתכרות שלה. השופט פסק פיצוי גלובלי של 100,000 ₪ בגין פגיעה עתידית בכושר ההשתכרות, 105,000 ₪ בגין כאב וסבל ו-15,000 ₪ עבור הוצאות וסיוע – בסך כולל של 220,000 ₪. הנתבע חויב לשלם סכום זה, בצירוף הוצאות ושכר טרחת עורך דין. בתוך כך, חויבו הורי התובע לפצות את הנתבע באופן חלקי, בחלקם בפסק הדין ובהוצאות. עוד ציינה השופטת כי חלקו של התובע בסכום פסק הדין יושקע בהתאם לתקנות הכשרות המשפטית והאפוטרופסות הקרובות.