תמ"ש 10382/06

תקציר

בית המשפט מכיר בכך שניתן להגיש תביעת נזיקין נגד בן זוג אם ההתנהגות נופלת בגדר תקיפה או עוולת סל של רשלנות והפרת חובה חקוקה, למרות שהחוק הישראלי אינו מכיר בהתעללות בין בני זוג כעוולה ספציפית. במקרה זה, טענותיה של האישה בדבר תקיפה וכליאת שווא, כמו גם רשלנות והפרת חובה חקוקה, נתמכות בעדותה המהימנה, בהודאתו החלקית של הנאשם ובראיות מתיק פלילי קודם נגדו. השופט מקבל את גרסתה של האישה לאירועים ואת נזקיה הנפשיים שנגרמו כתוצאה ממעשיו של בעלה לשעבר. השופט דוחה גם שתי טענות משפטיות שהעלה הנאשם. הראשונה היא שלבית הדין הרבני יש סמכות לדון בתיק מכוח סעיף בהסכם הגירושין. השופט קובע כי תביעת הנזיקין בגין מעשי אלימות אינה נתונה לסמכותו הבלעדית של בית הדין הרבני. גם הטענה השנייה, לפיה סעיף אי תביעה בהסכם הגירושין מונע מהאישה לתבוע, נדחית. השופטת מפרשת את הסעיף ככזה שאינו כולל תביעות נזיקין, במיוחד לאור אופיין העקרוני, והעובדה שהאישה לא ויתרה עליהן במפורש. לאחר מכן פונה השופטת לקביעת הפיצוי, ופוסקת לתובעת פיצויים כלליים לא ממוניים בסך 50,000 ₪, אותם היא מעריכה על סמך הנזק שנגרם לתובע. הפיצויים המיוחדים הנתבעים של התובע, שכללו הוצאות עבור טיפול נפשי וייצוג משפטי, אינם נפסקים מאחר שהשופט מוצא שהם לא הוכחו. עם זאת, השופט פוסק פיצויים מוגדלים בסך 10,000 שקל, וסבור כי הם ראויים בהתחשב באופי הזדוני והמכוון של התנהלות הנתבע. לבסוף נפסקו לתובע פיצויים בסך 60,000 ש"ח, לצד 10,000 ש"ח שכר טרחת עורך דין. אם סכומים אלה לא ישולמו בתוך 30 יום, יתווספו הפרשי ריבית והצמדה.