ע"א 235/67

תקציר

מורה ביקשה וקיבלה אישור לעבור לכיתה קלה יותר לקראת שנת הלימודים החדשה. עם זאת, כאשר התברר כי המורה שהחליפה אותה בכיתה הקשה יותר אינה מבצעת את תפקידה כראוי, ביקשה מנהלת בית הספר מהמשיבה לחזור לכיתה זו. כשסירבה, בית הספר איים עליה בהתפטרות ובסופו של דבר היא הפסיקה לעבוד לחלוטין. בית המשפט המחוזי פסק לטובת המורה וקבע כי פיטוריה לא התנהלו בהתאם לכללי בית הספר ולכן היא זכאית לפיצויים, אך דחה את תביעתה לשכר בתקופה בה לא עבדה. בית הספר ערער על ההחלטה על הפיצוי והמורה ערער נגדית על ההחלטה על השכר. בית המשפט העליון קיבל את ערעור בית הספר ודחה את ערעורו הנגדי של המורה. בית המשפט קבע כי התנהלותה של המורה עולה כדי התפטרות, וכי סירובה לחזור לכיתה הקשה יותר – בקשה סבירה של המנהל – לא היה מוצדק. ההוראה בכיתה הקשה יותר אולי דרשה יותר עבודה, אבל זו לא הייתה הרעה משמעותית מספיק בתנאי העבודה כדי להצדיק את תגובתה. עוד ציין בית המשפט כי היה עליה לפעול בערוצים הנכונים ולהביא את הסכסוך לידיעת הגורמים הרלוונטיים ולא פשוט לחדול מעבודתה. לפיכך, המורה לא הייתה זכאית לכל פיצוי או שכר בתקופת היעדרותה.