ת"א 48017-11-19

תקציר

מדובר בסכסוך בין שני צדדים, ר.א.פ. (מימון משאבים) בע"מ ואיסייב בע"מ (התובעים) וטל הל יסכה בע"מ ומעוף מעיין יסכה (נתבעים), על חוזה למתן שירותי חיסכון בחשמל. הנאשמים הסכימו תחילה לשלם תשלום חודשי בהתאם לאחוז החיסכון בחשמל, אך בהמשך הפסיקו את התשלומים בטענה שהמערכת לא פעלה כמובטח. התובעים, לעומת זאת, טענו כי המערכת אכן חסכה בחשמל וביקשו לאכוף את החוזה ולקבל אגרות שלא שולמו. השאלה המרכזית הייתה האם המערכת אכן חסכה בחשמל, שכן הנתבעים הכחישו את טענות התובעים ותבעו שכנגד החזר תשלומים קודמים. בית המשפט מינה מודד מכריע לבדיקה, שממצאיו אישרו כי המערכת חסכה בחשמל. למרות זאת, הנתבעים עדיין סירבו לשלם. השופט בחן ביסודיות את הראיות והטיעונים משני הצדדים. הם הגיעו למסקנה כי טענות הנתבעים אינן משכנעות וכי המערכת אכן חסכה בחשמל, תוך אימוץ גרסת התובעים לאירועים. משכך, הורה בית המשפט לנתבעים לשלם לתובעים 1,240,000 ₪ כדמי קיום ו-316,643 ₪ כדמי קיום חודשיים שלא שולמו, בתוספת ריבית. סכומים אלה חושבו על בסיס הסכמות הצדדים והחיסכון שהושג בפועל. השופטת דחתה גם את תביעתם שכנגד של הנתבעים והורתה להם לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך 100,000 ₪. פסק דין זה העדיף את עמדת התובעים, ומצא את הנתבעים אחראים להפרת החוזה ואי עמידה בהתחייבויותיהם לתשלום.