ע"א 40/87

תקציר

בעניינה של המשיבה מס' 1, עובדת אשר הגישה תביעת נזיקין עקב תאונת עבודה בה הייתה מעורבת מכונת ערבול בטון פגומה, עסק בית המשפט העליון בהיבט הפרוצדורלי של תיקון כתב התביעה. ראשית, המשיב לא הפעיל את תחולתו של סעיף 41 לפקודת הנזיקין, שמשמעותו רשלנות באמצעות העיקרון "res ipsa loquitur" (הדבר מדבר בעד עצמו). במהלך המשפט, לאחר הצגת ראיות, ביקש המשיב לתקן את התביעה כך שתכלול עובדות התומכות בעיקרון זה, תוך שהוא מודה כי אינו יכול להסביר את סיבת התאונה. המערער התנגד, בטענה כי התיקון פגום מבחינה פרוצדורלית ופוגע בהגנה, שכן הוא לא הועלה קודם לכן כאשר יכול היה להיות. השופט קמא התיר את התיקון למרות שהכיר בתוקפו, כדי למנוע תוצאה בלתי הוגנת לעובד עקב טעות משפטית בתביעה. עם זאת, בית המשפט העליון ביטל זאת, בהדגישו את תקנה 149(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984, המגבילה תיקונים לאחר קדם-משפט אלא אם כן הדבר נחוץ למניעת עיוות דין. בית המשפט מצא כי היה על המשיב לתקן את התביעה מוקדם יותר, שכן היה מודע לחוסר היכולת להסביר את התאונה. יתר על כן, התנאים הנדרשים לתחולת הכלל לא נקבעו עובדתית ללא תצהיר התומך בתיקון, מחדל שאינו מנומק רק בטעות פרוצדורלית. הערעור התקבל, תוך ביטול ההיתר של בית משפט קמא לתיקון התביעה, תוך שבית המשפט העליון הדגיש את הצורך בתום לב ובנכונות פרוצדורלית של המשיב. פסק הדין נחתם בביטול החלטת בית משפט קמא ופסיקת שכר טרחת עורך דין כנגד המשיב.