ת"א 2411/84

תקציר

התיק נסוב סביב סכסוך בין התובע, מר יהושע קאליש, לבין מספר נתבעים, בהם עיתונאים ועורך עיתון, סביב כתבה שפורסמה בעיתון "העולם הזה", שלטענת קליש הכילה תכנים מכפישים נגדו. כממונה על בטיחות הקרינה בבית החולים בילינסון בשנת 1984, הורה מר קליש על השלכת פסולת רדיואקטיבית במטמנה עירונית, מתוך סברה כי היא אינה מהווה סכנה לציבור. עם זאת, המאמר, שכותרתו "שערורייה. בגלל הזנחת בית החולים, קיימת סכנה רדיואקטיבית בגוש דן!", רמז אחרת וגרם נזק לשמו הטוב של מר קליש. בית המשפט פסק לטובתו של מר קאליש, והכיר בכך ששמו הטוב נפגע, למרות שלא נגרמו לו הפסדים מקצועיים או כספיים. השופט קיבל את טענתו של מר קאליש כי כותרות הכתבה, שנועדו למשוך קוראים, סילפו את העובדות והציגו תמונת מצב כוזבת וגרמו נזק בלתי הפיך לשמו הטוב. השופט הדגיש כי עיתונות חופשית היא אמנם חיונית, אך עליה לנהוג באחריות, במיוחד בעת פרסום מידע רגיש. הנתבעים, מר אורי אבנרי, חברת העולם הזהה בע"מ ומר בן ציון ציטרין, חויבו לשלם למר קליש פיצויים בסך 10,000 ₪, וכן הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ בתוספת מע"מ. בית המשפט דחה את התביעה נגד שני נאשמים נוספים, ד"ר צבי גנות ומר בן כנען, בשל היעדר ראיות מספיקות לאחריותם לפרסום. השופט הדגיש גם את הצורך במגמה ענישה וחינוכית בפיצויים כדי להרתיע מפני התנהגות פזיזה וחסרת אחריות בעיתונות, ומכאן הסכום הניכר שנפסק למר קאליש. פסק הדין נועד להגן על שמם הטוב של אנשים ולקדם עיתונות אחראית, תוך איזון בין חופש הביטוי להגנה על המוניטין.