ע"א 5196-11-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים, בהתבסס על המידע שסופק בלבד: **רקע משפטי והשתלשלות ההליכים:** התיק עוסק בערעור שהוגש על ידי חברת "א.ש.י.ב - נכסים והשקעות בע"מ" (להלן: "המערערת") נגד פסק דין של בית משפט השלום, שניתן בשנת 2010. הערעור הוגש בשנת 2025, למעלה מ-15 שנה לאחר מתן פסק הדין המקורי. המשיב, עו"ד חטר ישי, הגיש בקשה לסילוק הערעור על הסף, בטענה כי הוגש באיחור ניכר. הסכסוך המקורי נסוב סביב תביעת המשיב לתשלום דמי שימוש עבור השימוש שעשו בעלי זכויות אחרים בחלקה (במושע) במחצית מזכויותיו. המערערת הייתה אחת הנתבעות בתביעה זו, והחזיקה ב-27/1000 מהזכויות בחלקה. **עיקר המחלוקת: פרשנות סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט ותום לב בהגשת ערעור** לב ההליך המשפטי במקרה זה מתמקד בפרשנותו של סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הקובע כי "תוקנו פסק דין או החלטה אחרת כאמור בסעיף קטן (א) יראו, לעניין ערעור, את מועד החלטת התיקון כמועד מתן פסק הדין או ההחלטה האחרת." המערערת טוענת כי היא נודע לה על הפסיקתה השנייה (המתוקנת) רק בשנת 2025, ולכן מועד הגשת הערעור אמור להימנות ממועד זה, בהתאם לסעיף 81(ג) הנ"ל. לעומת זאת, המשיב טוען כי הפסיקתה השנייה אינה משנה את מהות פסק הדין אלא מתקנת "טעות סופר" לגבי היקף הזכויות, ולכן אינה יכולה להוות בסיס להגשת ערעור באיחור ניכר. **ניתוח משפטי:** 1. **סיווג הפסיקתות (משקפת מול מבהירה/מתקנת):** * השופט אטדגי דן בסיווגן של הפסיקתות. פסיקתא משקפת היא תמצית פסק הדין, בעוד פסיקתא מבהירה/מתקנת משמשת לפרשנותו או תיקונו במקרים בהם פסק הדין עמום. * **חידוש/עקרון:** סיווג הפסיקתה משפיע על דרך ההשגה (ערעור בזכות או ברשות) ועל מועד תחילת מרוץ ההתיישנות להגשת השגה. * בענייננו, נקבע כי הפסיקתות הן **מבהירות**, מכיוון שכתב התביעה לא נקב בסכום חוב לכל נתבע בנפרד, אלא סכום כולל, והסכום נכונס בפסיקתאות. משכך, ערעור על הפסיקתה הוא בזכות, והמניין לערעור מתחיל ממועד חתימתה. 2. **זכות הערעור ועיקרון תום הלב:** * השופט אטדגי מדגיש כי זכות הערעור, אף שהיא זכות מהותית, צריכה להיות מופעלת **בתום לב ובהגינות**. * **עקרון משפטי מרכזי:** סעיף 39 לחוק החוזים (חלק כללי) וחלותו על פעולות משפטיות מכוח סעיף 61(ב) לחוק. * במקרה זה, השופט קובע שהמערערת ידעה על חיובה בפסיקתה הראשונה (7.7.2010). אף שהבקשה לביטול פסק הדין נדחתה, המערערת לא ערערה על פסק הדין או על הפסיקתה הראשונה. * הפסיקתה השנייה, שלטענת המערערת היא זו שממנה יש למנות את מועד הערעור, **הקטינה** את חיובה של המערערת (עקב תיקון טעות סופר שהעלה את שיעור זכויותיה באופן מוטעה בפסיקתה הראשונה). * **חידוש/פרשנות:** השופט קובע כי כאשר תיקון פסק הדין (באמצעות הפסיקתה השנייה) אינו יוצר חיוב חדש ואף מקטין אותו, המערערת אינה יכולה לטעון לזכות ערעור חדשה על בסיסו, לאחר שהחיוב המקורי (בפסיקתה הראשונה) הפך חלוט. היתלות בתיקון שמקטין את החוב, לאחר שהמערערת השלימה עם החיוב המקורי (הגבוה יותר), נתפסת כאמתלה מלאכותית להגשת ערעור באיחור ניכר. 3. **שימוש לרעה בהליך שיפוטי:** * השופט קובע שהגשת הערעור בשלב זה, בנסיבות המתוארות, מהווה **שימוש לרעה בהליך שיפוטי** (תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי). * **עקרון משפטי:** לצד זכותו של בעל הדין לערער, קיימת זכותו של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד בהליכים נוספים, וכן אינטרס ציבורי של יעילות שיפוטית. 4. **פרשנות סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט:** * השופט מתייחס לשתי החלטות רשמים שניתנו בעבר לגבי סעיף 81(ג). * **המקרה הראשון (קוביק):** נקבע שאין להחיל את סעיף 81(ג) כאשר התיקון אינו משנה דבר מהותי בתוכן האופרטיבי של פסק הדין. השופט אטדגי תומך בגישה זו. * **המקרה השני (עמותת ז.פ):** נקבע כי סעיף 81(ג) יחול גם אם התיקון לא השפיע על החיוב הכללי, על בסיס לשון החוק. * **עקרון משפטי (דיון):** השופט אטדגי מציין כי החלטות אלו אינן "הלכה מחייבת" (מכיוון שלא ניתנו במותב תלתא). אך גם אם היה נוקט בגישת המקרה השני, בענייננו מדובר במקרה קיצוני המצדיק אי-החלת סעיף 81(ג) בשל נימוקי תום הלב ושימוש לרעה בהליך. **מסקנות עיקריות וחידושים:** * **דוקטרינת תום הלב בהפעלת זכויות דיוניות:** פסק הדין מדגיש את החלת דוקטרינת תום הלב, הקבועה בסעיף 39 לחוק החוזים, גם על הליכים משפטיים, ובפרט על הגשת ערעור. שימוש בזכות ערעור, כאשר התיקון המבוקש בפסק הדין אינו יוצר חיוב חדש אלא מקטין את החיוב הקיים (שאליו המערער השלים), וזאת לאחר איחור ניכר, ייחשב בחוסר תום לב. * **הגבלת ערעור על תיקון "לטובה":** גם אם התיקון בפסק הדין, מכוח סעיף 81(ג), יכול להקים זכות ערעור חדשה, הדבר אינו תמיד נכון כאשר התיקון היטיב עם המערער (הפחית את חיובו). במקרים כאלה, ובהיעדר נסיבות מיוחדות, המערער נחשב כמי שהשלים עם החיוב המקורי, והוא אינו יכול "לנצל" את התיקון כ"קרדום לחפור בו" להגשת ערעור באיחור. * **שימוש לרעה בהליך שיפוטי:** הדגשת הפסיקה כי הגשת ערעור המנוגדת לעקרונות תום הלב ונועדה להארכת הליכים ללא עילה מהותית, מהווה שימוש לרעה בהליך השיפוטי. * **פרשנות תכליתית של הוראות חוק:** אף שסעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט עשוי להיות בעל לשון רחבה, פרשנותו תהיה תכליתית ותוך התחשבות בנסיבות העניין, לרבות עקרונות של תום לב ויעילות דיונית. **לסיכום,** בית המשפט דחה את הערעור על הסף, בקובעו כי המערערת לא פעלה בתום לב, כי הגשת הערעור מהווה שימוש לרעה בהליך השיפוטי, וכי אין מקום להחיל את סעיף 81(ג) לחוק בתי המשפט באופן שיאפשר הגשת ערעור באיחור כה ניכר, במיוחד כאשר התיקון המשפטי שלכאורה העניק לה "זכות" לערעור, למעשה הקטין את חיובה המקורי.