ע"פ 54371-05-12

תקציר

מפסק הדין עולה כי יש לדחות את שני הערעורים. המשפט, שבו היו מעורבים שני נאשמים ושתי מתלוננות, התמקד באירוע אלים. המערער 1 יזם מפגש עם המתלונן 1, שהסתיים בחבלות. המצב הסלים כאשר מתלונן 2 ניסה למנוע מהמערערים לעזוב את המקום, אך המערערים המשיכו בנסיעה מסוכנת תוך סיכון חייו של המתלונן 2. חומרת האירוע השני, שעניינו נהיגה פרועה למרחק ממושך, מצביעה על כוונתם הסובייקטיבית של המערערים לגרום נזק. שני המערערים הודו באישומים והורשעו בהתאם. השופט הרב שפירא הדגיש כי יש לראות את האירוע כמכלול – עניין חמור המצדיק מאסר. באשר למערער 1, פסק הדין מקיים את עונשו של בית משפט קמא, תוך הכרה באיזון הראוי בין חומרת העבירה לבין נסיבותיו האישיות של המערער 1. השופט מסכים עם שיקול דעתו של בית משפט קמא בהרשעת המערער 2, בהתחשב בחומרת המצב ובציות לכלל. מסקנת השופטים היא כי אין הצדקה להתערב בעונשיו המנומקים היטב של בית משפט קמא, שהם מידתיים ביחס לחומרת העבירות. גזרי הדין עומדים, ושני הערעורים נדחים. ההחלטה מתייחסת גם להשפעה הפוטנציאלית על משפחתו של המערער 1, מכירה בקושי אך מדגישה כי אין בה כדי לשנות את העונש. לבסוף, קובעים השופטים כי על המערערים להתחיל לרצות את עונשם במועד קצוב, בהתחשב בתקופת החגים.