ת"א 26420-03-13

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס למחלוקת בהליך מכרזי מקרקעין, כאשר משיב (המכונה מס' 2) שהשתתף בהליך המכרז וחזר בו, ביקש לפתוח מחדש את ההליך לאחר שהגיש הצעה גבוהה יותר כעבור יומיים. ההצעה הייתה לחלקת קרקע בבעלות מספר בעלי קרקעות, שהייתה אמורה להימכר במסגרת פירוק שותפות. המשיב טען, כי קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את פתיחת המכרז מחדש, לרבות טעות נטענת שנעשתה במהלך המכרז המקורי, קיומו של הסכם קומבינציה בין המשיבה מס' 2 לבין מרבית בעלי הקרקעות, והעובדה כי ההצעה המשופרת תביא לתוצאה טובה יותר עבור בעלי הקרקע. עם זאת, השופט קבע כי אין לפתוח מחדש את הליך התמחור, תוך הדגשת חשיבות השמירה על ההגינות והתקינות של ההליך, עקרון הסופיות והפגיעה הפוטנציאלית ארוכת הטווח בוודאות המשפטית והעסקית. השופטת ציינה כי המשיב מס' 2 היה נוכח לאורך כל הליך המכרז ובחר לסגת, וההצעה המשופרת היוותה עלייה קטנה בלבד של כחצי מיליון ₪ או 2.8% לעומת ההצעה הזוכה. זאת ועוד, ההצעה הזוכה הייתה גבוהה משמעותית מהערכת השמאי, וקבלת ההצעה המשופרת תעניק יתרון בלתי הוגן למשיב מס' 2. השופט דחה גם את הטענה בנוגע להסכם הקומבינציה, וקבע כי מרגע שהצדדים הסכימו למכור את הקרקע בתמחור ציבורי, עסקת הקומבינציה הפכה ללא רלוונטית. השופט הגיע למסקנה כי הנסיבות שהציג המשיב מס' 2 אינן מהוות טעמים חריגים או מיוחדים לפתיחה מחדש של הליך המכרז, והאינטרסים של הגינות, סופיות וודאות משפטית גברו על השיקולים שהציג המשיב. השופט הורה לכונסי הנכסים להגיש בקשה לאישור המכירה למציע הזוכה (המשיב מס' 1) בתוך 14 יום.