ת"א 658/06

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תביעה לפיצויים בעקבות הפקעת מקרקעין שבבעלות התובעים. הקרקע המדוברת, הממוקמת בסמוך לצפת, הופקעה בחלקה על ידי הנתבעת לפי פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), תש"ג-1943, לצורך סלילת כביש חדש. השטח שהוכרז להפקעה היה 10,835 מ"ר, אך השטח שנתפס בפועל היה 6,768 מ"ר. התובעים תבעו את פיצוי השטח שהוכרז כמופקע, ואילו הנתבע טען כי אין לפצות את התובעים מאחר והשטח המופקע היה פחות מ-25% מכלל שטח הקרקע. השופטת פתחה את דבריה בדיון על זכאותם של התובעים לפיצויים לפי הסעיפים הרלוונטיים בפקודת הדרכים. נמצא כי לשונה הברורה של הפקודה שוללת כל פרשנות שתאפשר פיצוי בגין הפקעה של פחות מ-25% מכלל שטח הקרקע. השופט ציין כי אף שבית המשפט העליון טרם הכריע בעניין זה, בתי המשפט המחוזיים אימצו גישות שונות. עם זאת, השופטת הסכימה עם פרשנותם של השופטים יצחק עמית וסוקול, שקבעה כי לא ניתן להתעלם מלשון הפקודה, ועד שלא יבוצע שינוי חקיקתי לא יוכל בית המשפט לפסוק בניגוד לתנאיה המפורשים. לפיכך, מאחר שהשטח המופקע היה פחות מ-25% מסך הקרקע, התובעים לא היו זכאים לכל פיצוי. עם זאת, המשיכה השופטת לדון במחלוקות הנוספות בין הצדדים. השופט קבע כי המועד הקובע להערכת שווי הקרקע הוא מועד צו ההפקעה, שהוא 15.9.92, ולא מועד פרסום התכנית, כפי שנטען על ידי התובעים. השופט גם הסכים עם הנאשם כי השטח שיש להעריך הוא השטח שנתפס בפועל ולא השטח שהוכרז להפקעה. באשר לגובה הפיצוי ציינה השופטת כי התובעים לא הציגו כל ראיה לכך ששווי יתרת הקרקע ירד כתוצאה מההפקעה. השופט קיבל את חוות דעתו של שמאי הנתבעת, אשר העריך את שווי הקרקע המופקעת נכון למועד ההפקעה, ומצא כי מדובר בשומה מקצועית ואמינה. מנגד, חוות הדעת שהציגו התובעים לא היו רלוונטיות או לא קשורות למועד ההפקעה ולכן לא נשקלו. לסיכום, השופט הורה על מחיקת התביעה וקבע כי על התובעים לשלם את הוצאות הנתבע ושכר טרחת עורך דין, בסך 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.