בש"פ 7041/07

תקציר

הוגש ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים להאריך את מעצרו של המערער עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. המערער הואשם בשורה של עבירות, בהן סחיטה באיום ובכוח, קשירת קשר, תקיפה, איומים וגניבה. בערעור נטען כי החלטת הערכאה הנמוכה התבססה על היעדר ראיות מספיקות, כי לא הייתה עילה למעצרו של המערער וכי הוא הופלה לרעה בהשוואה לנאשמים אחרים המעורבים בתיק. עם זאת, בית המשפט העליון דחה את הערעור. בית המשפט קבע כי התביעה הציגה טיעון לכאורה מספיק נגד המערער, וכי הערכאה הנמוכה יותר הגיעה למסקנה נכונה כי קיימת עילה למעצרו בשל אופי האישומים ועברו הפלילי. זאת ועוד, בית המשפט מצא כי הערכאה הנמוכה יותר הבחינה כראוי בין המערער לבין יתר הנאשמים, וכי ההחלטה להאריך את מעצרו הייתה מוצדקת בשל חומרת מעשיו הנטענים ואריכות ימיהם. בית המשפט העליון הדגיש כי יש לשקול מחדש את נחיצות המעצר ככל שהמשפט מתקדם, במיוחד לאחר עדותו של עד המפתח, ועודד את ניהולו המהיר של המשפט. אשר על כן, הערעור נדחה, והותיר את מעצרו של המערער על כנו עד תום ההליכים המשפטיים.