המ"ש 8307-09-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש למשפט מאוחר בהתבסס על מספר נימוקים. ראשית, המבקש לא סיפק כל נימוק משכנע לעיכוב בהגשת הבקשה, ואף לא הציג נסיבות מיוחדות המצדיקות את קבלתה שלא בזמן. בית המשפט בחן האם היה למבקש תירוץ מוצדק להחמיץ את המועד, והתשובה שהתקבלה מהמבקש לא הייתה מספקת. המבקש קיבל הודעה כדין על תשלום הקנס, כפי שנקבע בחוק סדר הדין הפלילי, הקובע כי כל דבר דואר רשום שלא ניתן למסור מחמת סירוב או אי חתימה עליו, ייחשב כאילו הוגש כדין. מאחר שהמבקש לא אסף את הדואר הרשום בעניין הקנס, בית המשפט מוצא לנכון להסיק כי הוא אשם בכך שלא גבה אותו. בית המשפט התייחס גם למספר פסקי דין קודמים, לרבות רע"א 805/09 פרפרה נ' מדינת ישראל, המחזקים את התפיסה כי על המבקש מוטל נטל ההוכחה לאי קבלת ההודעות. זאת ועוד, חזקת המסירה מחזקת עוד יותר את הטענה כי המבקש היה מודע להליך. המבקש לא הביא כל ראיה קונקרטית כדי לערער על חזקה זו. לבסוף, על פי פסיקה קודמת, התירוץ שאדם אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה אינו עילה תקפה להארכת המועד להגשת בקשה למשפט, והמבקש לא הציג כל נימוק משכנע אחר. משכך, החליט בית המשפט לדחות את הבקשה למשפט מאוחר, וזכות הערעור שמורה לעניינים משפטיים בהעדר הצדדים.