ב"ל 42536-07-15

תקציר

התובע תבע את המוסד לביטוח לאומי לקבלת מקדמה שיקומית ודמי שיקום במהלך חופשת הקיץ תוך כדי לימודים בתוכנית שיקום. בית המשפט דחה את התביעה, בקובעו כי שיקול הדעת הנתון לקצין השיקום על פי חוק הביטוח הלאומי ותקנות המקדמות מאפשר לו להחליט באופן סביר אם מקבל הסיוע זקוק למקדמה עבור תכנית שיקום או הכשרה מקצועית. בית המשפט לא מצא פגם בהחלטת קצין השיקום, שכן היא הופעלה באופן סביר על בסיס שיקולים רלוונטיים. התובע ביקש מקדמה לסיוע כלכלי ודיור אך כבר קיבל תשלומי שיקום שונים. מאחר שהמקדמה הייתה מנוכה מהקצבה, המחלוקת הנוכחית היא תיאורטית, ובית המשפט לא ראה עילה להתערב. באשר לקצבת השיקום בחופשת הקיץ, ציין בית המשפט כי התובע אינו זכאי משום שלא למד 20 שעות שבועיות, ואין כל ראיה לכך ששירות התעסוקה מצא אותו פסול בשל שיקום. מטרת הקצבה היא לתמוך בלימודים ולהנגיש עבורם את מקבלי הקצבה, מה שלא קורה בחופשת הקיץ. בית המשפט גם הבחין בין עניינה של התובעת לבין פסק דין מחוזי, שקבע כי אין לשלול מאדם הנתון בשיקום גמלת הבטחת הכנסה במהלך חופשת הקיץ. כל צד היה אחראי להוצאותיו, וההחלטה הייתה נתונה לערעור בבית הדין הארצי לעבודה.