ע"א 16436-11-18

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב ערבות שניתנה להבטחת ביצוע העבודות וקיום התחייבויות על פי הסכם בין יזם לדיירים. היזם, שהוא המבקש בתיק זה, סירב לקבל את החלטת בית המשפט קמא שפסק לטובת המשיבים, מה שהוביל לערעור ולבקשה שבאה בעקבותיו. המבקשת טוענת כי הערבות היא ערבות ביצוע ולא ערבות בנקאית אוטונומית, וכי היא נמסרה למשיב מס' 1 כנציג הדיירים. עם זאת, טוענים המשיבים כי אכן מדובר בערבות בנקאית אוטונומית, וכי המשיבה מס' 1 רשאית לדרוש את חיסולה כאמור בהסכם ובערבות עצמה. המבקש ניסה להפעיל את חריג הנסיבות המיוחדות, אך בית המשפט לא מצא ראיות התומכות בטענה זו, ותחת זאת הכיר במחלוקת אמיתית בין הצדדים. בנוסף, טען המבקש כי רק אם כל המשיבים יבקשו את מימוש הערבות ניתן יהיה לממשה, אך בית המשפט דחה עמדה זו. עוד קבע בית המשפט כי המבקשת לא הוכיחה כי ייגרם לה נזק בלתי הפיך אם הערבות תחולט, והדגיש כי האוטונומיה של הערבות משחררת את הנהנים מהצורך לנהל הליכים משפטיים הקשורים לעסקת הבסיס. כתוצאה מכך, ביטל בית המשפט את ההחלטה המונעת את חילוט הערבות ודחה את בקשת המבקש לצו מניעה זמני.