ע"א 86938-02-26

תקציר

בסדר, להלן ניתוח משפטי מקיף בעברית, המבוסס אך ורק על הנתונים שסופקו, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים משפטיים, כפי שביקשת: **ניתוח משפטי: ע"א 86938-02-26 מועצה מקומית ירכא נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ** **הקדמה** פסק הדין בערעור זה עוסק בהתערבות של בית משפט לערעורים בפסק דין שניתן בבית משפט קמא על דרך הפשרה, בהתאם לסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. הלכה פסוקה היא כי התערבות כאמור מצומצמת ביותר ומוגבלת למקרים חריגים. בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, תוך שהוא מחדד את עקרונות היסוד של סעיף 79א, את משמעות ההסכמה לניהול הליך על דרך הפשרה, ואת גבולות ההתערבות של ערכאת הערעור. **רקע ופסק הדין בבית משפט קמא** התביעה המקורית הוגשה על ידי מגדל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה" או "המבטחת") נגד המועצה המקומית ירכא (להלן: "המערערת" או "המועצה"), כתביעת שיבוב בגין נזק שנגרם לרכב מבוטח, לטענת המשיבה, עקב בליטת מכסה ניקוז של ביוב בתחום אחריותה של המועצה. לאחר הסכמת הצדדים, התנהל ההליך בבית משפט קמא בסדר דין מהיר, וניתן פסק דין לפי סעיף 79א לחוק, בהעדר הנמקה. בית המשפט קבע כי המועצה תשלם סך של 12,500 ₪ בתוספת הוצאות. **טענות המערערת בערעור** המערערת טענה כי גם אם הסכימה לפשרה, פסק הדין שניתן אינו יכול להכשיר פסק דין נגד נתבע שאין לו זיקה משפטית לאירוע. לטענתה, המשיבה לא ערכה בדיקה ראויה, והמועצה קיבלה לידיה ראיות רק יום לפני הדיון, אשר הצביעו על כך שהשוחה אינה בתחום השיפוט המוניציפלי שלה, אלא של כפר יאסיף. המערערת ראתה בכך פגם מהותי היורד לשורש ההליך. **טענות המשיבה בערעור** המשיבה טענה כי התערבות ערכאת הערעור בפסק דין שניתן על דרך הפשרה תיעשה במקרים חריגים בלבד, ואין זה המקרה. לטענתה, הטענה בדבר אי-הימצאות השוחה בתחום המוניציפלי של המערערת נבחנה ונדחתה בבית משפט קמא, ולכן מדובר בקביעה עובדתית שאין ערכאת ערעור נוטה להתערב בה. בנוסף, טענה המשיבה כי פעלה בשקידה לאיסוף המסמכים, והתמונות לא היו בשליטתה. **דיון והכרעה – עקרונות משפטיים וחידושים** 1. **היקף ההתערבות בפסק דין על דרך הפשרה (סעיף 79א לחוק):** בית המשפט המחוזי הדגיש את הלכת בית המשפט העליון (ע"א 10838/05, ע"א 6780/19 "ענין הדסה") לפיה היקף ההתערבות בפסק דין שניתן על דרך הפשרה, ובפרט ללא הנמקה, הוא מצומצם ביותר. התערבות תיעשה רק במקרים חריגים, כגון חריגה מסמכות או תוצאה בלתי הוגנת ובלתי צודקת באופן מובהק. הדגש הוא על כך שהפסיקה בערעור אינה משמשת במה לבחינה מחדש של עובדות או להפחתת סכום הפיצוי, אלא רק במקרים קיצוניים. 2. **משמעות ההסכמה לפשרה ("קניית סיכון"):** בית המשפט פירש את ההסכמה למתן פסק דין לפי סעיף 79א כ"קניית סיכון" של הצדדים. הסכמה זו מגלמת בתוכה הערכה של הצדדים לגבי הוצאות, סיכויים וסיכונים, ומטרתה סיום הליך יעיל, מהיר וממוקד. המערערת, אשר הסכימה לפשרה למרות טענותיה המקדמיות בנוגע למיקום, אינה יכולה לחזור בה מהסכמתה בדיעבד, גם אם התממשו לטעמה סיכונים שלא תאמו את הסיכויים. 3. **הבחנה בין קביעות עובדתיות לבחינת סבירות:** בית המשפט הבחין בין טענת המערערת כי יש להתערב בפסק הדין בשל קביעות עובדתיות שגויות, לבין טענות על חריגה מסמכות או תוצאה בלתי הוגנת. הוחלט כי אין בפסק הדין חריגה מסמכות וכי התוצאה אינה חורגת ממתחם האפשרויות של הכרעה הוגנת וצודקת. 4. **הצגת ראיות חדשות בערעור:** בית המשפט שלל את האפשרות לצרף ראיות חדשות (תשריט גבולות שיפוט, צילומי אויר) ללא הגשת בקשה מתאימה. צירוף ראיות כאלו, לאחר פסק הדין, שלא עמדו בפני בית משפט קמא, מנוגד לתקנות סדר הדין האזרחי (תקנה 134(ב)(2)) ולעקרונות סדר הדין המהיר וסעיף 79א. ניסיון לצרף ראיות אלו ללא הגשת בקשה לבית המשפט דנן, מהווה עקיפה של הכללים. 5. **נטל ההוכחה והתנהלות המבטחת:** בית המשפט ציין כי נטל ההוכחה לגבי מיקום האירוע וכי הוא בתחום שיפוטה של המערערת מוטל על המבטחת. עם זאת, בית המשפט גם מתח ביקורת על התנהלות המבטחת, אשר לא צירפה לכתב התביעה תיאור מילולי או תמונות של מיקום זירת התאונה, למרות שניתן היה לצפות לשקידה סבירה בעניין זה, ובפרט כאשר מדובר בסדר דין מהיר. מחדל זה, לכשעצמו, לא הצדיק את התערבות ערכאת הערעור בפסק הדין שניתן על דרך הפשרה. 6. **מיקום זירת התאונה – אי-בהירות:** בית המשפט הדגיש את אי-הבהירות שנותרה לגבי מיקומה המוניציפלי המדויק של זירת התאונה, וכי לא ברור לחלוטין אם חרגה מגבולות המערערת. אי-בהירות זו, אשר נותרה גם לאחר עדות הנהגת, תומכת בהחלטה כי לא מדובר במקרה קיצוני המצדיק התערבות בפסק דין על דרך הפשרה. 7. **הבחנה בין טענות עובדתיות לטענות מהותיות:** בית המשפט קבע כי טענות המערערת בנוגע למיקום האירוע, גם אם הועלו מאוחר יותר, הן טענות שעמדו בפני בית משפט קמא, ולכן חזקה שנשקלו ונלקחו בחשבון. **סיכום** פסק הדין מחזק את העיקרון כי הסכמה לפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט מהווה "קניית סיכון" לכל הצדדים, והיקף ההתערבות של ערכאת הערעור בפסק דין כאמור הוא מצומצם ביותר. רק מקרים חריגים של חריגה מסמכות או עוול ברור יצדיקו התערבות. הטענות בנוגע לאי-סבירות איסוף הראיות של המבטחת, כמו גם אי-הבהירות בנוגע למיקום זירת התאונה, לא הצדיקו, בנסיבות העניין, את התערבות בית המשפט בפסק הדין שניתן על דרך הפשרה. יתרה מכך, ניסיונות לצרף ראיות חדשות בערכאת הערעור, ללא הליך מתאים, נדחו. לאור התנהלות המבטחת, בית המשפט נמנע מחיוב המערערת בהוצאות הערעור.