בש"פ 5763/21

תקציר

הכרעת הדין מתמקדת באיזון בין זכותו של נאשם בפלילים לעיון בחומרי חקירה, שהיא חלק בלתי נפרד מהזכות להליך הוגן, לבין הזכות לפרטיות של עדים וקורבנות. על פי סעיף 74 לחוק, נאשמים יכולים לעיין בחומרי חקירה הנוגעים לעניינם, במטרה להבטיח הגנה הוגנת ולקדם את תקינות ההליך הפלילי. בית המשפט מפרש באופן רחב "חומר חקירה" ככל חומר הקשור במישרין או בעקיפין לכתב האישום. עם זאת, כאשר קיימת סתירה בין זכותו של נאשם להליך הוגן לבין זכותם לפרטיות של עדים או קורבנות, הראשונה גוברת בדרך כלל, אלא אם כן החומר רלוונטי באופן שולי בלבד. אם הרלוונטיות של החומר היא מינימלית, ניתן משקל רב יותר לפרטיות. במקרה דנן, ביקש המערער גישה לתיקו הרפואי של המתלונן, שכלל רשומות נפשיות מתקופות שקדמו לאירוע הנדון ולאחריו. בית המשפט בחן את התיק והסכים עם החלטת בית המשפט המחוזי לחשוף רק את החלקים שעשויים להיות רלוונטיים להגנה, תוך שהוא דוחה גישה נוספת. בית המשפט הכיר באתגרים העומדים בפני הסנגורים במצבים כאלה, אך הדגיש את הצורך לאזן זאת עם פרטיותה של המתלוננת. בסופו של דבר, מצא בית המשפט כי גילוי נוסף יפגע שלא לצורך בפרטיותה של המתלוננת, שכן המסמכים הקיימים שכבר נמסרו לא הכילו מידע רלוונטי נוסף להגנה. לפיכך נדחה הערעור, תוך שהוא תומך בהחלטה להגביל את הגישה לתיק הרפואי כדי להגן על פרטיותו של המתלונן.