המ"ש 13542-02-23

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקש להישפט מעבר למועד שנקבע. המבקש לא סיפק כל נימוק משכנע לבקשתו המאוחרת, ולא הוכיח נסיבות מיוחדות המצדיקות הארכה. יתר על כן, בית המשפט מצא כי לא היו טעמים שאינם בשליטת המבקש שמנעו מהם להגיש את הבקשה במועד. על פי תשובת המשיב, נמסרה למבקש הודעה כדין על תשלום הקנס, כמפורט בסעיף 237(ג) לחוק סדר הדין הפלילי. בית המשפט תומך בחזקה זו, תוך שהוא מצטט מספר פסקי דין קודמים בהם נשמרה "חזקת המסירה". במקרים אלה, ההנחה היא כי מסמך שנשלח בדואר רשום נמסר בהצלחה, ונטל ההוכחה מוטל על הנמען להוכיח אחרת. טענת המבקשים כי לא קיבלו את ההודעה נעדרת שחר, ובית המשפט אינו משוכנע כי נפלו אי סדרים כלשהם בהליך המסירה. בנוסף, המבקש לא הצליח להוכיח כי השארת ההרשעה על כנה תגרום לעיוות דין. טענותיו המעורפלות של המבקש, לפיהן ייתכן שאדם אחר נהג ברכב בעת ביצוע העבירה, אינן מספיקות כדי להצדיק את הארכת המועד למשפט או להוות עיוות דין. החלטה זו היא סופית, וזכותו של המבקש לערער שמורה על פי חוק.