ת"א 28827-08-23

תקציר

השאלה המרכזית בפסק דין זה היא האם ניתנו לבורר שנבחר על ידי המבקשים והמשיבים סמכויות מספיקות לקביעת הבעלות בנכסים נשוא הבוררות. המבקשים טענו כי תפקידו של הבורר מוגבל לחלוקת הנכסים והקצאתם לצדדים המתאימים, ואילו המשיבים טענו כי הבורר מוסמך במפורש להכריע גם בשאלת הבעלות. השופט מצדד במשיבים וקובע כי הסכם הבוררות, שגובש בלשון רחבה וכוללת, אכן הסמיך את הבורר להגדיר וליישב את כל הסכסוכים הקשורים לנכסים. הדבר נתמך עוד יותר על ידי התנהלות שני הצדדים במהלך הליכי הבוררות, שכן הם הקדישו זמן ומאמץ ניכרים לדיון בסוגיית הבעלות. השופטת מדגישה כי הצדדים הציגו עצמם כבעלים משותפים של הנכסים והסמיכו את הבורר לקבל החלטות לגביהם. כמו כן, ניתנו לבורר סמכויות נרחבות, לרבות לשמש כמומחה ולתת סעדים מקיפים, ללא מגבלות שהוטלו בענייני קביעת בעלות. בנוסף, מציינת השופטת כי הפרשנות המוצעת על ידי המבקשים - הגבלת תפקידו של הבורר לחלוקה או להקצאה - אינה טבעית ועומדת בסתירה לעצם תכליתו של הסכם הבוררות, שמטרתו ליישב סכסוכים על זכויות בנכסים. עוד מבהירה השופטת כי החלטות הבורר בעניין הבעלות בנכסים לא יחולו על צדדים שלישיים ששמותיהם מופיעים כבעלים ברישומים הרשמיים, ומדגישה כי פסק הבוררות לא ישפיע על זכויותיהם של צדדים שלישיים אלה. כתוצאה מכך, ממנה השופט שופט בדימוס, שפרטי הקשר שלו יועברו לצדדים ולבורר החדש, כדי שישלים את הליכי הבוררות ויקבע את הבעלות בנכסים שבמחלוקת, כאשר ההוצאות יישאו באופן שווה על ידי המבקשים והמשיבים.