ת"צ 14631-09-11

תקציר

מדובר בבקשה לאישור תובענה ייצוגית נגד שלושה בנקים בישראל, בטענה כי הבנקים גובים ריבית דריבית על הלוואות לדיור, דבר שאינו חוקי לפי חוק הריבית התשי"ז-1957. המבקשים, בגיבוי המומחה מטעמם מר ניר רווה, טענו כי יש לחשב את הריבית על בסיס הריבית השנתית חלקי מספר החודשים בשנה, מה שיביא לריבית חודשית נמוכה מזו שגובים הבנקים. הבנקים, בתמיכת המומחה מטעמם, מר מנחם פרלמן, טענו כי שיטת החישוב שלהם עולה בקנה אחד עם החוק והתיאוריה הכלכלית, וכי גישת המבקשים פגומה. עוד טענו הבנקים כי הגדרת המבקשים לריבית דריבית אינה נכונה וכי שיטת חישובם מקובלת בעולם הבנקאות. המבקשים ניסו לערער על השיטה המקובלת לחישוב הריבית במגזר הפיננסי, אך לא הצליחו לספק ראיות משכנעות או תימוכין אקדמיים לטענותיהם. בית המשפט מצא כי טענת המבקשים התבססה בעיקרה על מינוח שגוי ועל חוסר בהירות בהגדרת מונחים כלכליים, וכי חוות הדעת של המומחה שלהם חסרה את העומק האקדמי הנדרש. כמו כן, תגובת המפקח על הבנקים והפרקטיקה הרווחת במגזר הבנקאי תמכו בעמדת הבנקים. מאחר שהמבקשים לא הציגו עילת תביעה סבירה, נדחתה הבקשה לאישור כייצוגית, והם חויבו במשותף לשלם את הוצאות כל בנק שנגרמו לו בהגנה על הבקשה, בסך 30,000 ₪.