ע"פ 3669/14

תקציר

הערעור על פסק דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי בתיק יבוא סמים נדחה. המערער טען כי בית המשפט המחוזי הסתמך באופן פסול על ראיות שמיעה, לרבות שיחות מוקלטות של צדדים שאינם מעידים, ולא הצליח להוכיח את אשמתו מעבר לראיות נסיבתיות. עם זאת, בית המשפט מצא כי ראיות השמיעה תמכו רק בקיומן של אמירות ולא באמיתותן, ודבריו של המערער עצמו בתגובה לבני שיחו היו משמעותיים לביסוס מעורבותו בעבירה. הראיות הצביעו על כך שהמערער קשר קשר לייבא סמים לישראל, ויעידו על כך התנהגותו, לרבות השימוש בשם "סלומון" ומעשיו לאחר שובו מדרום אמריקה. הראיות הנסיבתיות, כגון סידורי הנסיעה של המערער והמעקב הקפדני אחר השליח ויקטור, תמכו במסקנה של אשמה. מחדלי חקירה וטענות בדבר אכיפה בררנית – תוך הדגשת אי-העמדתם לדין של אחרים – נדחו כחסרי בסיס בהשפעה על הרשעתו של המערער. באשר לגזר הדין, אישר בית המשפט לערעורים את עונש שמונה שנות המאסר שגזר בית המשפט המחוזי, ולא מצא כל חריגה מהמדיניות שנקבעה בעבירות סמים, למרות מצוקותיה של משפחת המערער. גם הקנס שהוטל נמצא ראוי במסגרת נורמות הענישה. באופן יחסי, עונשו המקל יותר של ויקטור היה מוצדק בשל שיתוף הפעולה שלו וחלקו המופחת בעבירה. פסק הדין הדגיש את חומרתן של עבירות הסמים, את התפקיד המניעתי של גזר הדין, וקבע כי ערעוריו של המערער הן על ההרשעה והן על גזר הדין אינם ראויים.