תמ"ש 16810/02

תקציר

פסק הדין עוסק בתביעת מזונות שהגישה אישה נגד בעלה. האישה דרשה מהבעל לשלם לה מזונות על בסיס רמת החיים הגבוהה שלטענתה נהנו ממנה במהלך נישואיהם. עוד טענה האישה כי הבעל הוא "מעין מורד" ולכן יש להתעלם מנכסיו ומהכנסותיו בעת קביעת חובות המזונות שלו, כמו במקרה של בעל "מורד". הבעל, לעומת זאת, טען כי מרבית טענותיה של האישה בנוגע לרמת חייהן מוגזמות או חסרות בסיס. עוד טען כי חוסר תום הלב של האישה וסירובה לתת לו גט מצדיקים לפטור אותו מתשלום מזונות. תחילה התייחס השופט לשאלה האם הבעל הוא מורד או "מעין מורד". השופטת קבעה כי התובעת לא סיפקה ראיות מספיקות כדי לסווג את הבעל ככזה. גם אם כן, ציינה השופטת, אין בכך כדי לפטור את הבעל מהשתתפות במזונות האישה, בניגוד לטענות האישה. לאחר מכן פנה השופט לשאלת רמת החיים ויכולתה של האישה לפרנס את עצמה. השופט דחה את טענותיה של האישה בדבר אורח חיים מפואר, וקבע כי הן אינן מבוססות וסותרות ראיות אחרות. עוד קבע השופט כי לאישה לא היה עניין לחדש את יחסי האישות עם הבעל וכי סירובה להתגרש ממנו היה טקטי, במטרה לקבל דמי מזונות בלתי מוגבלים. השופטת הדגישה כי אין ערך חברתי בקיום נישואין על הנייר בלבד, במיוחד כאשר אין סיכוי שבני הזוג יחזרו לחיים משותפים. לפיכך קבעה השופטת כי הבעל אינו חייב בתשלום מזונות האישה, אך הוא ימשיך לשאת במחצית מתשלומי המשכנתא על ביתם המשותף הקודם. באשר למזונות ילדים, השופטת שקלה את דרישת האישה עבור שני ילדיה וקבעה את הסכום החודשי על 2,100 שקל לילד אחד ושליש מסכום זה לילד השני, שעמד להגיע לבגרות. הקביעה נקבעה מיום הגשת התביעה, עם ניכויים בגין תשלומי מזונות זמניים ששולמו על ידי הבעל. השופט גם הורה לאישה להשתתף בהוצאות המשפט של הבעל בסך 5,000 שקל, בשל הדרישות המוגזמות וחסרות הבסיס בתביעתה.