עת"מ 9453-01-12

תקציר

בית המשפט החליט כי יש להיעתר לבקשת העותרים בשל השיהוי הבלתי סביר של המשיב בביצוע גבייה מנהלית של חוב ארנונה. מקורו של החוב המדובר הוא בסביבות שנת 2000 והוא נותר ללא תשלום, אך בית המשפט מצא כי מעשיו של המשיב בשנים שלאחר מכן לא היוו הליכי גבייה רציניים. למרות ההליך הפלילי של החייב, שהקפיא את הליך הגבייה בין השנים 2002 ל-2006, הדגיש בית המשפט כי בחמש השנים שלאחר מכן נשלחו שני מכתבי דרישה בלבד. כמו כן, מכתבים אלה נשלחו לכתובות שגויות ולא הניבו פעולות גבייה בפועל. בית המשפט הדגיש כי התנהלות המשיב, שהתאפיינה בחוסר מעש ובסחבת, אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט המינהלי ואינה מגנה על האינטרס הפרטי של העותרים. גם אם החוב היה תקף, כטענת המשיב, השיהוי המופרז במאמצי הגבייה הביא את בית המשפט לקבל את העתירה. כפועל יוצא, נאסר על המשיב לנקוט בהליכי גבייה מנהליים בגין החוב. בנוסף, חויב המשיב בכיסוי הוצאות העותרים ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. פסק דין זה משמש תזכורת לכך שעל רשויות המינהל לפעול בשקידה ובלוחות זמנים סבירים בעת גביית חובות, במיוחד במקרים בהם קיומו וסכומו של החוב שנויים במחלוקת.