ד"מ 46213-09-20

תקציר

התובע, עובד במקצועו, תבע את הנתבע, מעסיקו, בגין תביעות פיצויים שונות, לרבות ניכוי שלא כדין בגין אי מתן הודעה מוקדמת, אי תשלום החלפת פנסיה, פדיון חופשות, הפרשי פנסיה ופיצויים והלנת שכר. הנתבע גם תבע ניכויים בגין תשלום יתר. בית המשפט פסק לטובת התובע במספר סעיפים. ראשית, המעסיק לא סיפק לעובד טופס הודעה מוקדמת, שהעובד הודה חלקית כי חתם עליו אך טען כי אינו מבין אותו באנגלית, בעוד הוא דובר ערבית. העובד חויב ב-5,586 ₪ כפיצוי על כך. שנית, המעסיק לא שילם לעובד דמי החלפת פנסיה עבור חודש אוקטובר 2019, והוא חויב להשיב לו 439.88 ₪. שלישית, בית הדין קיבל את גרסת העובד לאירועים בנוגע לשיחה על רצונו לעזוב את מקום עבודתו, וקבע כי נתן הודעה מוקדמת כדין. המעסיק חויב לשלם לעובד 5,586 ש"ח, אשר נוכו שלא כדין משכרו האחרון. רביעית, בית הדין קבע כי העובד זכאי לתוספת דמי חגים בסך 2,017 ש"ח בגין חגים שחל בימי שישי במהלך עבודתו. חמישית, בית הדין הסכים עם העובד כי המעסיק חילק את שכרו שלא כדין, והורה למעסיק לשלם 3,795 ₪ כהפרש בהפרשות לפנסיה ולפיצויים. עם זאת, בית הדין דחה חלק מטענות העובד, לרבות בקשתו לגמול שעות נוספות וטענות להפרת חוק הודעה לעובד, וכן את תביעתו הנגדית של המעסיק לקיזוז ניכויים. המעסיק גם לא חויב לשלם עבור פדיון חופשה, שכן בית הדין קיבל את גרסת המעסיק לנתונים בסוגיה זו. בנוסף, השופטת קבעה כי הלנת השכר של המעסיק הייתה טעות כנה ולכן אינה מצדיקה פיצוי נוסף לעובד. לבסוף חויב המעסיק לשלם לעובד את שכר טרחת עורך הדין בסך 3,000 ש"ח, בתוך 30 יום. ההחלטה התקבלה ביום 1.6.2022 ופסק הדין יישלח לשני הצדדים.