ת"א 3182/98

תקציר

התובעת, תדיראן, התקשרה בהסכם עם בזק ישראל לשדרוג מספר מרכזיות של בזק לרבות אורון. ההסכם כלל פיתוח תוכנה, אספקת חומרה והטמעת השדרוג. תדיראן טענה כי עמדה בהתחייבויותיה על פי ההסכם, אך בזק סירבה לשלם ולבצע את העבודות במרכז אורון. בזק טענה כי ההסכם בוטל בהסכמה הדדית, וכי תדיראן לא עמדה בהתחייבויותיה. לחילופין, טענה בזק כי זכותה לבטל את ההסכם בשל הפרות תדיראן, וכי העבודות מיותרות בשל פרויקט אחר. בית המשפט קבע כי בזק לא הוכיחה כי ההסכם בוטל בהסכמה הדדית. תדיראן סיימה את שלב פיתוח התוכנה אך לא השלימה את שלב ההטמעה בשל חוסר שיתוף הפעולה של בזק. בית המשפט קבע כי נפגע מהפרת חוזה, שלא השלים את התחייבויותיו, עדיין רשאי לבקש את אכיפת החוזה, אך המפר רשאי לנכות את כל ההוצאות שחסכו הנפגעים עקב אי השלמת החוזה. בזק לא הוכיחה כי תדיראן חסכה הוצאות כלשהן בגין שלב התוכנה. עם זאת, בנוגע לאספקת החומרה, בית המשפט מצא כי תדיראן יכלה להשתמש בחומרה לצרכים אחרים, ולכן בזק לא הייתה צריכה לשלם עבורה. בית המשפט חייב את בזק לשלם לתדיראן 6,796,000 שקל, צמוד למועד ההסכם, בתוספת מע"מ וריבית עד היום. סכום זה ייצג את השכר החוזי לשלב התוכנה. בנוסף, חויבה בזק לכסות את הוצאותיה של תדיראן ואת שכר טרחת עורכי הדין בסך 50 אלף שקל.