ת"א 46077-12-20

תקציר

המקרה הוא סכסוך על אי תשלום דמי שכירות ודמי ניהול על ידי השוכר, יובל ירין ים ים המלח בע"מ, לבעלת הבית, אהבה שיווק רשתות בע"מ, במשך תקופה של חצי שנה במהלך מגפת הקורונה בשנת 2020. השוכר שכר מהמשכיר חנות למכירת מוצרי קוסמטיקה ויופי אך לא שילם את דמי השכירות, בשווי 56,100 שקל לחודש, ואת דמי הניהול, בסך 615,840 שקל, בתקופה האמורה. השוכרים טענו כי המגפה היוותה אירוע כוח עליון שמנע מהם להשתמש בחנות, וכי סירובו של המשכיר להסתגל לנסיבות החדשות מעיד על חוסר תום לב. מנגד, המשכיר ציפה מהשוכר לעמוד בהתחייבויותיו החוזיות וטען כי החנות עדיין שמישה בתקופת הסגרים. בית המשפט מצא כי השוכר לא עמד בתנאים לתביעת מנע, שכן מגפת הקורונה לא הייתה נסיבה בלתי צפויה, והשוכר לא הוכיח כי לא עלה בידו למנוע את השפעת המגפה על ההסכם. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שמדובר בתקופה ייחודית וחריגה וכי עמידה קפדנית בהסכם עלולה להיחשב כחוסר תום לב. לפיכך, בית המשפט הורה לשוכר לשלם רק 50% מדמי השכירות ודמי הניהול עבור החודשיים הראשונים של הסגר ואת מלוא הסכום עבור ארבעת החודשים הנותרים. השוכר היה פטור גם מתשלום ריבית פיגורים בגין הפרה יסודית של ההסכם. באשר לתביעת המשכיר בגין נזקים שהושארו בחנות עם הפינוי, דחה בית המשפט טענה זו משום שהמשכיר לא סיפק רשימת תיקונים במסגרת הזמן שנקבעה. יתר על כן, בית המשפט מצא את חוות דעתו של המומחה לגבי עלות התיקונים בלתי אמינה. השוכר חויב לשלם למשכיר 353,185 ₪ כולל מע"מ, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד לביצוע התשלום המלא. השוכר היה אחראי גם להוצאות, כולל הוצאות משפט, ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪.