בש"א 22861/07

תקציר

העותרת מבקשת לבטל צו עיקול זמני על נכסיה, שהוטל בנובמבר 2007. הצו היה אמצעי זהירות שנקטה המשיבה לקראת פסק בוררות. על פי חוק הבוררות הישראלי, ניתן לערער על פסק בוררות בבית המשפט רק בעילות מצומצמות ביותר. העותרת טוענת כי פסק הבורר התבסס על ראיות מטעות ומבקשת לבטלו. המשיב, לעומת זאת, סבור כי פסק הבוררות מוצדק וראוי שיאושר על ידי בית המשפט. נקודת המחלוקת העיקרית היא פרשנותו של הסכם לכאורה בין הצדדים בדבר חלוקת הוצאות והכנסות משותפות קצרת מועד. העותרת סבורה כי ההסכם הותנה בחלוקה כוללת של נכסי השותפות, ואילו המשיבה גורסת כי מדובר בהסכם תקף העומד בפני עצמו. בית המשפט, בהסכמתו עם המשיב כי פסק הבוררות מהווה ראיה משפטית מספקת, דוחה את טענות העותרת וקובע כי הסיכויים לביטול פסק הבוררות קלושים. עם זאת, בית המשפט מביא בחשבון גם את הנזק הפוטנציאלי שנגרם כתוצאה משמירה על צו העיקול ובוחן את מאזן הנוחות. בהיעדר כל ראיה ממשית מצד המשיב בדבר מצבה הכלכלי של העותרת או כל אינדיקציה לכוונה להתחמק מהפסק, פוסק בית המשפט לטובת העותרת ומקבל את טענתה כי צו העיקול עלול לפגוע קשות בפעילותה. כתוצאה מכך, בית המשפט מבטל את צו העיקול הזמני ופוסק לעותר 8,000 ₪ בתוספת מע"מ שכר טרחת עורך דין, תוך עיכוב ביצוע של 10 ימים.