ת"א 3661-01-24

תקציר

פסק הדין עוסק במחלוקת משפטית סביב השאלה הפרוצדורלית האם תביעה נגד תובעים צריכה להתנהל בבוררות או בבית המשפט. המקרה המרכזי נוגע להסכם משנת 2016 הכולל סעיף בוררות מחייב, בו מודים התובעים. עם זאת, הנתבע הגיש תביעות נגד עורכי הדין ויזם חדש, דבר שבית המשפט מפרש כנטישת סעיף הבוררות, שכן הנתבע פעל להכרעה שיפוטית ולא בוררות. בית המשפט מדגיש כי העיקרון המשפטי הכללי מעדיף לכבד הסכמי בוררות בין צדדים, גם כאשר צפויים סכסוכים פוטנציאליים עם צדדים שלישיים. הנתבע ניסה לפצל תביעות בין בית המשפט לבוררות, התנהלות שנפסלה על ידי בית המשפט כבלתי יעילה ולא ראויה. יתר על כן, בית המשפט בחן את הגשת התביעות על ידי הנתבעת נגד היזם החדש מבלי לערב את בעלי הזכויות, דבר המצביע על אסטרטגיה משפטית לא עקבית ובסופו של דבר הציג ויתור על בוררות כאשר ההליכים בבית המשפט נתקעו. באופן מכריע, בית המשפט מזהה כי פעולותיו של הנתבע, לרבות אי הודעה לתובעים על מינוי בורר והגשת תביעות משפטיות המערבות צדדים הכרחיים שאינם מחויבים לבוררות, מהוות ויתור מודע. הטעויות הפרוצדורליות, ובמיוחד פיזור התביעות בחזיתות השונות, מאופיינות כסוג של השתק שיפוטי. בעקבות זאת החליט בית המשפט לעכב את הליכי הבוררות, תוך הדגשת הטעויות הטקטיות של הנתבע ופסיקת שכר טרחת עורך דין והוצאות לתובעים.