ת"א 12610-08-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת למועד שבו נפסקת הזכאות לקבלת דמי חכירה אבודים, בעקבות פסק דין חלקי בתיק הפקעת מקרקעין. התובעים והנתבע פירשו את הסעיף הרלוונטי בפקודת המקרקעין באופן שונה. התובעים דרשו הפסד דמי חכירה עד למועד פסק הדין, ואילו הנתבע טען כי יש לשלם את דמי השכירות עד למועד פסק הדין החלקי. השופט הסכים עם פרשנותו של הנתבע וקבע כי תכליתו של סעיף 13 לפקודה היא לפצות את בעל הקרקע על אובדן חוזי חכירה עד שיוכל לרכוש קרקע חלופית. השופטת הדגישה כי פסק הדין החלקי מהווה תשלום משמעותי, המצדיק את ביטול חובת דמי החכירה האבודים. כמו כן, קבעה השופטת כי יש לחשב את הפיצוי המגיע לתובעים לפי חוק הריבית והצמדה, ולא לפי השיטה המבוקשת על ידי התובעים. השופטת גם הבהירה את סכום הפיצוי המדויק המגיע לכל תובע, בהתחשב בתשלומים קודמים, ופירטה את הפרשי הריבית וההצמדה הרלוונטיים. יש לציין כי החלטת השופט מחייבת את השלמת טבלת פסק הדין עבור התובע איברהים סרחאן באופן שונה מיתר התובעים, בשל נסיבותיו הייחודיות. לבסוף, התווה השופט את לוח הזמנים לתשלומי הפיצויים, תוך שימת דגש על ניכוי מקדמות מס ותוספת הוצאות שנפסקו.