בג"צ 359/66
פסק-דין עליון
תקציר
העותר, בן העדה הפלשתית המזדהה כיהודי, ביקש להירשם לנישואין עם אזרח ישראלי במועצה הדתית. עם זאת, מנהל המחלקה לרישום נישואין פקפק ביהדותו והפנה אותו להכרעה בבית הדין הרבני. בית הדין הרבני, מצדו, הפנה אותו לרבנות הראשית, שדרשה ממנו לעבור טקס גיור בטבילה. העותרת סירבה ובמקום זאת ערכה טקס נישואין פרטי. לאחר מכן עתר לבג"ץ בבקשה להורות למשיבים לרשום את נישואיו מבלי לעבור את הגיור. בית המשפט העליון, בהרכב השופטים לנדאו, ויטקון ואגרנט, פסק נגד העותר. על פי דעת הרוב, שניתנה על ידי השופט לנדוי, הסמכות לפסוק בכשירותו של יחיד להינשא על פי דין תורה נתונה לבית הדין הרבני. סמכותו של בית המשפט לדון בענייני נישואין כוללת את הסמכות לקבוע מראש את זכאותם של מועמדים לנישואין. התערבותו של בג"ץ בהחלטות בתי הדין הרבניים מוגבלת למקרים של חריגה מסמכות, מה שלא היה המקרה כאן. השופט ויתקון, בחוות דעת מסכמת, הדגיש את סמכותו של בג"ץ להתערב בענייני הלכה, במיוחד במקרים הנוגעים לזהות יהודית, אך הסכים כי העותר לא הוכיח די הצורך את יהדותו. הנשיא אגרנט, בחוות דעת מסכמת, מצא כי ספקות המשיבים בדבר יהדותו של העותר מוצדקים, וכי נטל ההוכחה מוטל על העותר, שלא עמד בו. לפיכך בוטל הצו המותנה המחייב את המשיבים לנמק את סירובם.
חקיקה מקושרת
בג"צ 359/66 בנימין גיתיה נ' הרבנות הראשית והמועצה הדתית, עליון (7.3.1968)
עו"ד, רוצה לקרוא את המסמך המלא?
הצטרפו לקבלת גישה ללא תשלום למאגר המידע, והתנסו במערכת ה-AI המובילה בישראל. LawMate מעניקה פתרון מקצה לקצה לכל סוגי העבודה המשפטית: מחקר מעמיק, ניתוח מידע, ניסוח חוזים, כתבי בי-דין, חוות דעת ועוד – הכל במקום אחד ובתוך שניות.