ת"א 2038-06-15

תקציר

התובעים והנתבעים בתיק זה הינם בעלי מניות בחברה פרטית ומעורבים בסכסוך מתמשך בנוגע לאפליית בעלי מניות. התובעים טענו כי הנתבעים מנעו מהם למכור את מניותיהם ולקבל דיבידנדים, התנהלות שלטענת התובעים אינה חוקית על פי דיני החברות. הנתבעים הפריכו טענות אלה וטענו כי התובעים מעולם לא העלו חששות בשני העשורים האחרונים. בית המשפט בחן לגופן של טענות אלה ולא מצא ראיות לאפליה במניעת מכירת המניות על ידי הנתבעים, שכן ההחלטה התקבלה על בסיס זכות סירוב ראשונה כדין. באשר לחלוקת הדיבידנדים, קיבל בית המשפט את טענת הנתבעים כי התובעים הסכימו לכל החלטות הדיבידנד הקודמות ולא העלו כל חשש במהלך ישיבות הדירקטוריון. עוד קבע בית המשפט כי בקשת התובעים להכרזה על חלוקת דיבידנד בסך 35 מיליון שקל לא נעשתה בתום לב, שכן היא באה לאחר שהתגלעו מחלוקות בין הצדדים. ההחלטה התקבלה ללא הבדיקות הנדרשות לגבי כושר הפירעון של החברה, והדירקטורים מטעם התובעים לא ערכו הליך בדיקה מתאים. ככלל, קבע בית המשפט כי טענות התובעים לאפליה חסרות שחר ולכן כל צד יישא בהוצאותיו.