ע"פ 1353/13

תקציר

שתי הפניות הללו נובעות מפרשה עצובה של סכסוך בין שתי משפחות בנצרת שהוביל לאירועים אלימים שהסתיימו במוות. נגד המערערים, האחים כרים וכרם, הוגש כתב אישום המייחס להם מספר סעיפים, לרבות רצח, תקיפה, איומים והחזקת נשק. במהלך האירועים המדוברים ירה כרם למוות במוסטפא עסעיפאן. האחים נשפטו והורשעו במספר סעיפים, בהם הריגה בשל כראם ואיומים, תקיפה והחזקת נשק בגין כרים. הם ערערו על פסקי הדין וגזרי הדין שלהם. ערעורו של כרים מערער על הרשעתו באיומים והחזקת נשק וכן על עונשו. לטענתו, האיומים לא היו חמורים וכי הרשעתו בהחזקת נשק ושיבוש הליכי משפט לאחר מכן התבססה על עדות לא מהימנה של קצין משטרה. עוד הוא טוען כי עונשו היה מופרז בהתחשב בזמן שכבר שהה במעצר ובמעצר בית. ערעורו של כרם מערער על מתחם הענישה שנקבע בגין עבירותיו, וטוען כי בית המשפט המחוזי לא קבע רף מינימום לעבירת ההריגה וכי הרף העליון גבוה מדי. עוד הוא טוען כי לא היה צריך לגזור את עונשו בגין מספר עבירות. השופט רובינשטיין, שכתב את פסק הדין, מצא צדק בשני הערעורים. באשר לערעורו של כרים, השופט הסכים כי היו סתירות בעדותו של השוטר בנוגע להחזקת הנשק ולכן זיכה את כרים מאשמה זו ומהאישום של שיבוש הליכי משפט בשל הספק. עם זאת, השופט רובינשטיין אישר את הרשעתו של כרים באיומים, ומצא את עדותו של עלי אמינה. בסוגיית גזר הדין התחשב השופט במאסר הממושך ובמעצר הבית של כרים והציע להקל בעונשו כדי שלא יצטרך לחזור לכלא. באשר לערעורו של כרם, הסכים השופט רובינשטיין כי היה על בית המשפט המחוזי לקבוע מתחם ענישה נפרד לעבירת ההריגה. השופט הציע לקבוע את הרף העליון של אזור הענישה ההולם לעבירות של כרם על 18 שנים ולהפחית את עונשו הכולל ל-18 שנות מאסר. השופט מלצר והשופטת ברק-ארז הסכימו עם פסק הדין.